Page 360 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫¯ˆ„ ˘‡‪˙ÂÏ‬‬

‫בהחמ ממה נפש ‪ ,‬אי מכירה מעלייתא הרי הוא‬ ‫דרכו לית מעות לנכרי קנה החמ עכ"פ בכס ‪,‬‬
‫שלו‪ ,‬ואי לאו הרי זכה בה מההפקר‪ .‰‬וכ משמע‬ ‫ויש לסמו עכ"פ שקנה הישראל מגוי בכס‬
‫סברא זו בבאר יעקב ד כ"ה סו ד"ה אמנ‬ ‫וקיי התנאי‪ .‬מ"מ כיו דליכא מעכשיו ולא על‬
‫מנת‪ ,‬א"כ השתא הוא דמכר ובפסח הי' שלו‬
‫וכו'‪ .‬אלא שקיצר ולא ביאר יפה‪.‬‬ ‫וה"ל חמ שעבר עליו הפסח ממש לכאורה‪.‬‬

‫‡‪ ‡Ï‬בכ"ז הרי בירושלמי )פסחי פ"ב ה"ב(‬ ‫‡‪ Í‬כל זה אנו צריכי אי יש כא די תנאי כלל‪,‬‬

‫מבואר אפילו בטל חמצו אסור כיו שלא‬ ‫אבל אי נפרש שהמכירה תלויה בתנאי שית‬
‫ביער‪ ,‬ונהי דהכא נ"ל דעדי טפי‪ ,‬דע"כ לא פליגי‬ ‫לו מעות או יחזור וימכור לו חמצו‪ ,‬נמצא שלא‬
‫ר' יוחנ ור"ל בירושלמי אלא בנשאר ברשותו‪,‬‬ ‫כפל תנאו‪ ,‬שלא אמר שא לא ית לו מעות וג‬
‫אבל הנות חמצו ביד גוי ומבטלו והרי הוא נת‬ ‫לא יחזור וימכור לו חמצו שיהי' המכר בטל‪.‬‬
‫וה"ל תנאי שאינו כבני גד ובני ראוב ‪ .‬ולרוב‬
‫בידו של נכרי לזכות בו כרצונו וחפצו‪ ,‬עדי טפי‬ ‫הפוסקי אפילו בממו אינו תנאי כמ"ש סמ"ע‬
‫אפילו מהפקר דעלמא‪ .‬מ"מ הא טעמא דירושלמי‬ ‫רס"י ר"ז‪ .‬ולהפוסקי נמי דבממו לא בעי תנאי‬
‫דלא מהני ביטול משו ערמה‪ ,‬ופירש הרא"ש‬ ‫כפול‪ ,‬היינו משו דבגילוי דעתא בעלמא סגי‪.‬‬
‫)פסחי פ"ב סי' ד( שיאמר שביטל ובאמת לא ביטל‪.‬‬ ‫ועיי רשב" פי"נ קל"ז ע"ב וברא"ש ש ‪ .‬והכא‬
‫בחמ נהפ הוא דגילוי דעתא הוא לקיי המקח‬
‫ורבי נתחבטו בזה דבזה"ז כו"ע רגילי לומר כל‬ ‫בכל מה דאפשר‪ .‬וא"כ כל שלא כפלו לתנאו‬
‫חמירא אי כא חשש ערמה‪ ,‬וכל זה בספק א‬ ‫התנאי בטל והמעשה קיי ‪ .‬וג מסתמא נכתב‬
‫ביטל כלל או לא‪ ,‬אבל הכא אפילו נימא שביטל‪,‬‬ ‫בשטר עני המכירה קוד התנאי וה"ל נמי מעשה‬
‫אולי ביטל קוד המכירה ויאמר שביטל לאחר‬ ‫קוד לתנאי‪ ,‬ואי לאו שתלה תנאו ג בנתינת‬
‫המכירה ושיי ערמה טפי ואי להקל לכאורה‪.Â‬‬ ‫מעות‪ .‬וע"ד משל שהי' אומר הרי חמצי מכור ל‬
‫א תחזירהו לי אחר עשרה ימי בלא"ה הי'‬
‫‪ ‰ ‰Â‬אי שכירת או מכירת החדר שבו היי"ש לא‬ ‫התנאי בטל דה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד‪,‬‬
‫בשלמא א אמר על מנת שתחזירהו הוי ליה‬
‫נתלה בתנאי הנ"ל והיה מכור או שכור‬ ‫כאומר מעכשיו‪ ,‬אבל הכא אמר א תחזירהו א"כ‬
‫לגוי לחלוטי ‪ ,‬נמצא שעכ"פ היה היי"ש בבית גוי‬ ‫אי המכר חל עד שיקיי תנאו ויחזיר החמ וא"כ‬
‫ועל אחריותו‪ .‬ולדעת הרמב" והגאוני והר"‬ ‫המעשה והתנאי סותרי זה את זה ובלא"ה התנאי‬
‫שבטור ובב"י סס"י ת"מ אינו עובר עליו מ‬ ‫בטל ומעשה קיי ‪ ,‬אלא הכא שיכול לסלקו בממו‬
‫אי כא סתירה‪ .‬אבל עכ"פ תנאי כפול ליכא‬
‫התורה‪ .‬וא"כ לדידהו אפילו ביטל קוד המכירה‬ ‫ומעשה קוד לתנאי והתנאי בטל ומעשה המכירה‬
‫לא היה רק מדרבנ ‪ ,‬וא"כ השתא שביטל אחר‬
‫המכירה‪ ,‬רק משו גזירת הערמה שיבטל קוד‬ ‫קיי ‪ ,‬כנ"ל ברור לענ"ד להקל בשני אלו„‪.‬‬
‫ויאמר אח"כ בטלתי כיו דאפי' )אח"כ( ]קוד [‬
‫‡‪ Í‬א מפורש בשטר שא ישל ביו פלוני‬
‫נמי ליכא אלא בל יראה דרבנ ‪ ,‬אפשר לא‬
‫חיישינ להערמה בכה"ג‪.‬‬ ‫יהיה חמצו מכור וא לאו המקח בטל‬
‫למפרע‪ ,‬והרי הקדי תנאי למעשה וכפלו לתנאו‬
‫‪ „ÂÚÂ‬נ"ל אפשר הכא ג הרא"ש והחולקי על‬ ‫והגוי לא קיי תנאו והמעשה בטל‪ ,‬ג ליכא‬
‫מעכשיו בזה צ"ע‪ .‬ובזה א ביטל קוד המכירה‬
‫הנ"ל מודי בנידו דיד דשרי מ התורה‪,‬‬ ‫ואח"כ מכר הרי חזר וזכה במה שהפקיר עבר מ‬
‫דהא תני בהדי' במכילתא )פרשת בא יב‪ ,‬יט( מה‬ ‫התורה‪ .‬ואמנ א מכר ואח"כ ביטל‪ ,‬י"ל כוונתו‬
‫כל חמירא דאיכא ברשותי אפילו בסו העול‬
‫בית ברשות א כל גבול ברשות ‪ ,‬יצא חמצו‬ ‫והוא לא ידע הכל יהי' הפקר‪ .‬וא"כ זכה הגוי‬
‫של ישראל ברשותו של נכרי שהוא שלו ואינו‬
‫ברשותו‪ ,‬ומזה למדו הגאוני הנ"ל דחמצו של‬
‫ישראל בבית נכרי וקבל אחריות פטור מבל יראה‪.‬‬

‫אלא שהרא"ש דחה זה מסברא דכיו שהשאילו‬
‫הנפקד ביתו לשמירת ממונו ה"ל ביתו של‬
‫ישראל‪ .‬וא"כ הו"ל כבית ברשות שהרי הגוי‬
‫הנפקד השאיל ביתו למפקיד לשמירת כליו‪,‬‬

‫„‪.È 'ÈÒ ˙¯˘ÚÓ ‡"ÂÊÁ 'ÈÚ .χ¯˘È ÔÈ„· ‰ÏÈÚÂÓ„ È‚Ò ‡Ï ,Ì‰È È„· ÏÈÚÂ˙ ‰¯ÈÎÓ‰˘ Ô ÈÚ·„  ȷ¯Ï Ï"Ò„ ‚Ș 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .‬‬
‫‪ÂË 'ÈÒ Ó"ÂÁ Á"ËÚ·  ȷ¯ ˙·Â˘˙ '¯Â .Â"˜Ò ‰ 'ÈÒ ıÓÁ ˙ίÚÓ Á"„˘ 'ÈÚ .ËÙ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚ '¯Â .‡È˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"Π.‰‬‬

‫‪.ÊȘ 'ÈÒÏ ÌȇÂÏÈÓ ˙ÂÓÏ˘‰· ÔÏ‰Ï ‡·ÂÓÂ‬‬
‫‪.„Ș 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰Ê·  ȷ¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .Â‬‬