Page 417 - HATAM-1

‫‪‡ ˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קמד‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫] ‪[‰‡ ‰· ¯ÂÒ‡ ÏÙ‬‬ ‫קבורה‪ .‬אלא אפילו אי דרשינ טעמא דקרא‪ ,‬מ"מ‬
‫איכא למימר לפמ"ש בספר בינה לעתי הנ"ל‬
‫‪ ‰ÓÂ‬דפשיטא ליה דנפל אסור בהנאה‚‪ .‬יש לדו‬ ‫בעצמו דלפי מה דאיבעיא ל בפרק נגמר הדי‬
‫)סנהדרי מו‪ ,‬ב( אי קבורה משו כפרה להנקבר‪,‬‬
‫קצת‪ ,‬הא איסור הנאה ילפינ מותקבר ש ‪,‬‬ ‫או משו בזיונא דחיי ע"ש‪ .‬וכתב הנ"ל בנפל‬
‫ילפינ ש ש מעגלה ערופה‪ .‬א"כ מי שאינו‬ ‫לא שיי כפרה‪ ,‬לא ליה ולא לאבותיו‪ ,‬שהרי אי‬
‫צרי קבורה אינו אסור בהנאה‪ .‬לזה י"ל דילפינ‬ ‫לב דוה עליו‪ .‬וא"כ לפמ"ש תוס' ש דאפילו‬
‫)ע"ז כט‪ ,‬ב( ש ש מותמת ש ‪ ,‬וקרא דותקבר‬ ‫לטעמא דבזיונא מ"מ כפרה איכא‪ ,‬אלא דעיקור‬
‫ש איצטרי לדרשא אחרינא שלהי מועד קט‬ ‫מ"ע של קבורה הוא משו בזיונא ע"ש‪ .‬והשתא‬
‫)כח‪ ,‬א( דאי משהי מטה של נשי דסמו למיתה‬ ‫י"ל לעול נפל נמי בעי קבורה משו בזיונא‪.‬‬
‫ומ"מ לא התירה תורה לכה לטמא אלא לקרובי‬
‫קבורה‪ .‬אבל איסור הנאה לא תליא בקבורה‪.‬‬ ‫הצריכי כפרה נמי‪ .‬אבל אות שאינ צריכי‬
‫כפרה‪ ,‬אע"ג דעכ"פ מצוה לקוברו משו בזיונא‪,‬‬
‫‪ ‡È‚ÂÒ·Â‬דנדה נ"ז‪ .‬י"ל בי לת"ק בי לר' יהודה‬ ‫אבל עכ"פ הכה לא יטמא לה ‪ .‬וכל זה הוא‬

‫ס"ל לכותי נפל לא בעי קבורה‪ ,‬דאי‬ ‫בכלל איבעיא דש"ס דסנהדרי ‪.‬‬
‫ס"ד נפל בעי קבורה לכותי ‪ ,‬אמאי אינ קוברי‬
‫אות מיד בקברות כמו שקוברי הגדולי‬ ‫‪ ‡ˆÈÂ‬לנו מזה‪ ,‬כה שציוה לבניו שלא יקברוהו‬
‫הצריכי קבורה‪ .‬אע"כ אות הצריכי קבורה מ‬
‫הדי להכותי והיינו אות שיש לה נחלה‪,‬‬ ‫דלא ניחא ליה בכפרה‪ ,‬נהי ]ד[מ"מ‬
‫אות קוברי )אות ( מיד במקומ ‪ .‬א נפל לא‬ ‫קוברי אותו משו טעמא דבזיונא‪ ,‬אבל הכה‬
‫בעי קבורה לדידהו‪ .‬וטעמא דאינהו לא דרשי‬ ‫לא יטמא אלא למי שצרי כפרה‪ ,‬והאי לא ניחא‬
‫דרשא דתורת כהני דאביו ואמו למעוטי נפל‬
‫שלא יטמא הכה ‪ .‬א"כ ממילא יכולי לדרוש‬ ‫ליה בכפרה וק"ל‪.‬‬

‫קרא דלא תסיג למעוטי נפל בקבורה‪.‬‬ ‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬אתי שפיר מ"ש מג"א דבור שמטילי‬

‫‪ ‡‰Â‬דקוברי אות בבית ‪ ,‬היינו משו דאסור‬ ‫בו נפלי ‪ ,‬היא גופיה קבורה מעליא‬
‫היא‪ .‬ומ"ש בספר הנ"ל הא אמרינ חולדה‬
‫בהנאה‪ .‬וכל אסורי הנאה שאינ נשרפי‬ ‫וברדלס מצויי ש והכתוב צווח ואמר בשר‬
‫נקברי ממילא משו תקלה‪ ,‬וכמ"ש הראב"ד בס'‬ ‫חסיד לחיתו אר ‪ .‬אני אומר בודאי מי שצרי‬
‫תמי דעי סימ ל"ו‪ ,‬דכל דבר שאינו מתקיי‬ ‫כפרה וחבוט הקבר והעמדה בדי אי זה קבורה‪.‬‬
‫חיישינ לתקלה אפילו לשעה מועטת‪ .‬ועל כ‬ ‫ומכ"ש דאיכא צדיקי דלא הוה עפרא והנפש‬
‫קוברי אותו לשעה עד שיהיה לה פנאי‬ ‫מתלבש בגו ביו מועד כידוע ואי יושלכו ח"ו‬
‫להוליכ למקו אחר לטהר בית ‪ .‬ור' יהודה ס"ל‬ ‫לחיתו אר ‪ .‬אבל בנפל אשת‪ ,‬דליכא לא נפש ולא‬
‫דלכותי נפל מותר בהנאה ומשליכי אותו לחיה‬ ‫רוח רק משו בזיונא דחיי‪ ,‬נהי דבעי קבורה‬
‫להדיא‪ ,‬ואי קוברי אותו כלל‪ .‬ומ"מ בי למר‬ ‫מגזירת הכתוב‪ ,‬אבל אי משליכי לבור היינו‬
‫ובי למר נפל לכותי לא בעי קבורה‪ .‬ועל זה‬ ‫קבורתו‪ .‬וא אח"כ אתי חולדא וברדלס וגוררי‬
‫אמר רבינא מאי דרוש הכותי ‪ ,‬וקאי בי לתנא‬ ‫אותו‪ ,‬מה איכפת ל ‪ .‬ובודאי אי נפל אסור בהנאה‬
‫קמא בי לר' יהודה‪ .‬ומסיק מלא תסיג גבול‪ .‬אבל‬ ‫כמו שהחליט הגאו הנ"ל בספר הנ"ל‪ ,‬א"כ אסור‬
‫אנ לא דרשינ להכי אלא לתבוסה כמ"ש‬ ‫להשליכו לפני חיה אפילו כלבי הפקר‪ ,‬וכדמשמע‬
‫בתוספתא וכמ"ש הרמב" אבל קבורה בעי‬ ‫מתניתי דנדה דמייתי מג"א הנ"ל‪ ,‬דהכותי‬
‫משליכי לחיה‪ ,‬אבל אנ אי משליכי ‪ .‬אבל‬
‫בודאי לדינא‪.‬‬ ‫עכ"פ מותר להשליכו לבור‪ ,‬א יבואו אח"כ‬
‫חיות הפקר וגוררי ‪ ,‬אי לנו בזה‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫‪ ÈχÂ‬היינו טעמא דר' יהודה‪ ,‬דאי ס"ד דס"ל‬
‫מג"א סי' תמ"ה סק"ב לעני חמ ‪.‬‬
‫לכותי דנפל אסור בהנאה‪ ,‬א"כ ג לפי‬
‫שעה לא היו קוברי אותו בבית על מנת‬
‫להוציאו מש לאחר זמ ‪ ,‬דאכתי איכא למיחש‬

‫‚‪ȯ˜È‡Â ‰‡ ‰· ¯ÂÒ‡ ÏÙ „ Ô‚ÈÂ·Ï ˆ˜ ‰„Â‰È Ï‡ÂÓ˘ Ô‡‚‰ '¢˙ „"Ï ÔÓÈÒ ÌÈ˘ ‡ Ú¯Ê ˙"¢ 'Ú :Î ˙‡ ‰Ó 'ÈÒ ¯ËÈÈÏ Á"ψ· .‬‬
‫‪'ÈÒ ‡"Á ÔÂȈ ÔÈ · ˙"¢ ‰ 'ÚÒ ‚Ò¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ÌÈ˙Ù ˙Á Ó 'ÈÚÂ] .„ÂÁÏ ‰‡ ‰ ¯ÂÒȇ „ÂÁÏ ‰¯Â·˜ ÔÈ„„ ˙Âȇ¯ ‰ÓÎ ‡È·‰Â ˙Ó‬‬

‫˜‪.[ËÈ‬‬