Page 419 - HATAM-1
P. 419
‚ ˘ ¯ÙÂÒ תשובה קמה Ì˙Á
אשתו מיבו .וזה אפילו כשהיב בפנינו ואי להשקיט מעליו התלונות ומערערי שלא כהלכה
כא חשש עגונה .והתוס' ר"פ הזורק בגיטי )עז, לפענ"ד .ע"כ אמרתי עשה דכבוד תורה עדי ,
ב ד"ה ותיזיל( שכתבו לפטור מיבו ,אי כוונת והאמת יורה דרכו ,וה' יהי' עמנו בדבר הלכה
משו חשש עיגו .אלא אפילו לפנינו היב רק
שלא תטרו דעת השכ"מ שרוצה לפטור אשתו שלא אכשל ח"ו.
ממנו .וכ משמע בלשו תוס' עירובי ע"א ע"א ‰Ï‡˘‰ Ï"ÊÂ
]ד"ה ומקני[ ובב"ב קנ"ו ע"ב ד"ה קוני וכו',
‰˘ÚÓבחולה א' ביו ב' דשבועות ולא היה
ע"ש וברא"ש.
לו בני ,והיה חשש שתשאר אשתו
̇Âההיתרי אלו נכוני יצמח מזה ח"ו עוד זקוקה ליב ,והיה מקו עיגו שהיב הוא
במקו רחוק מאוד בעיר רומי ,והאשה עניה ואי
היתר .שכיב מרע שרוצה לתק נשמתו בהישג ידה להגיע לש .ורצה המורה להתיר
לחלק נכסיו בקר קיימת ודברי טובי ותקי לכתוב גט ולחתו ביו"ט ב'· .ופר"מ אמר
ליה עלמא .והרבה פעמי יודע בנפשו שצרי ישתקע הדבר ולא יאמר .ודבר זה אינו כדאי א
לעשות מממונו צרכי רבי להציל נפשו מדי של להעלות על הספר .א מחמת שכבר נתעקש בו
מעלה ,ועל הרוב אי לו קיו בלי כתיבה אחד‚ ,מוכרח אני לבאר ולהוציא מלב המתעקש.
וחתימה עפ"י דינא דמלכותא .א"כ לתק נשמתו ושוב הארי פר"מ אלי כתוב וז"ל ולמע לא
הוה צרכי המת ,ולדבר מצוה דרבי תלמוד תורה תהיה קול דמי האשה צועקת עלי לאמור כי אני
ופרנסת עניי ,ושלא תטרו דעתו יכתבו בי"ט חייבתי בדמה ,אמרתי להציע דברי לפני כבוד
ב' .ובפרט שבעיני העול קיל כתיבה משטי"ת הדר"ג להודיע א יפה הורתי או ח"ו שגיתי ,כי
שכותבי בו צוואות ושטרות מכתיבת גט כתיבה
אשורית .ג כי אינו נלענ"ד והארכתי בזה במקו כל חכמי הק"ק החזיקו עמי זולת וכו' עכ"ל.
אחר„ ,מ"מ יצא מזה מכשול גדול .ע"כ צריכי
לבאר טע ביטול דברי האלו בעזה"י ,ולא ˙˘ .‰·Âהנה לפי מה שראיתי מתו דברי
תקו ולא תהיה כזאת בישראל ח"ו. השואל התיר המתיר מתרי טעמי .א'
כיו שנמצא בספרי והובא בבית שמואל )סי'
‰ ‰כתב הגמיי' פ"א דה' מילה אות יו"ד קסה סק"ט( שהחליצה היא תיקו לנשמת המת.
וא"כ זה החי השכיב מרע שרוצה לפטור אשתו
והביאו ב"י בקיצור בהל' י"ט סס"י תקכ"ו בגט שלא תשאר זקוקה ,הרי הוא רוצה לתק
וז"ל ,אבל נפלי שנהגו להסיר ערלת אפילו י"ט נשמתו אחר מותו ,שלא ישאר רוחו מקשקש
ב' של גליות אינו דוחה .דהא דאמרינ די"ט ב' באשתו הזקוקה כדאיתא בזוהר .נמצא הוה
לגבי מת כחול שווינהו רבנ ,היינו דוקא מת גירושי אלו צרכי המת ותיקו נשמתו .וי"ט שני
שהוא בר קיימא וכו' .ועוד דמה שנהגו להסיר לגבי מת כחול שווינהו רבנ )ביצה ו ,א( ,א"כ
ערלתו אינו מנהג תורה ,ואפילו את"ל דאינו אלא מותרי הסופר והעדי לחלל יו"ט שני בכתיבה
כמחת בשר בעלמא ,מ"מ אסור לטלטלו .ומה
שנהגו להסיר בחול ,מפני תקנת הפושעי לצור תיקו נשמתו לכשימות.
דאמרינ בבראשית רבה הקב"ה מעביר את
הערלה מאות שמתו ולא מהלו ונות על פושעי „ÂÚטע שני להתיר .א מתירי כבוי הנר
ישראל וכו' וצ"ע עכ"ל .‰וכ פסק בש"ע ש .
ולכאורה צ"ע הא אפילו למיגז לי' גלימא ואסא בי"ט ]שני[ מפני ד"א או הפסד ממו ,לא
שאינו שלא יסריח אלא לכבוד בעלמא התירו נתיר לכתוב גט מפני תקנת עגונות כי מצוה רבה
)ביצה ו ,א( מאי טעמא לא נתיר טלטול בעלמא
לתקנת מתי .היינו הפושעי שכבר מתו להציל היא.
È ‡Âאוסי עוד טע להתיר .שהרי התירו קני
בשבת משו שלא תטרו דעת השכיב
מרע )ב"ב קנו ,ב( שרוצה שיהיו נכסיו מחולקי
כ וכ .ה"נ הוא שלא תטרו שרוצה הוא לפטור
·‡·ÂË ‡ÓÏÚ ‰ÈÏ ÛȘ˙„ Ú¯Ó ·È΢ ,Ï"Ê ¯·ÁÓ‰ ·˙Î '· 'ÈÚÒ „"Θ˙ 'ÈÒ Á"‡·) .„"Θ˙ 'ÈÒ Á"‡ 'ÈÚ :ȯ·Ú‰ ·Ï ˙‰‚‰· .
˘¯.(Î"Ú ,˘"Ú· Ë‚‰ ·˙Î Â 'ÈÙ ,Ï"Ê ·˙Î ‚"˜Ò Ê"Ë·Â .˙·˘· ˘¯‚Ï È
‚.Ì"·Ó¯‰ ÏÚ ÍÏÓ‰ „È ÏÚ· ‡„ Ï ¯ÊÚχ È·¯ Ô‡‚‰ .
„.‚˜ ˙·˘ Ò"˙Á 'ÈÁ ‰ˆ˜ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .
.‰ 'ÈÒ Ò"˙Á ˙"¢ ı·Â˜ ‰‡¯Â .˘"Ú „Ó˜ 'ÈÒ ˘È¯ ÏÈÚÏ ¯ˆÂ˜· ‡·ÂÓ .‰
