Page 420 - HATAM-1
P. 420
˙·¢˙ אורח חיי ˘ „ ˘‡˙ÂÏ
לכפרת נפשו .ואי היה מקריב רק נדרי ונדבות מדי גיהנ היו מיד ביו"ט שני שנידוני .וא
היה מתכפר מקופיא ומכ"ש חטאת ,מ"מ לא ימצא בעל די הערלה ישימהו על גווית
התירה תורה .ה"ה חז"ל בי"ט ב' לעני מת לא הפושעי ויכנסהו לגיהנ ואי צור מת גדול
התירו אלא צרכי גופו ולא צרכי נשמתו .ועיי מזה .וכש שמת שנקבר זה זמ רב ונחטט ביו
דברי ספר יראי )סי' קיג( אמתו שהותרה לצור ב' של יו"ט מותר לקוברו אעפ"י שלא מת היו ,
אוכל נפש ,ואי כעת הספר אתי .והשתא הדברי ה"ה נמי אות פושעי שכבר מתו מזמ רב
ק"ו ,השתא הסרת ערלה הוא תיקו בודאי והיו יארע לה תקלה ע"י ערלת הנפל למה לא
לשעתו ,לא התירו טלטול ,מכל שכ לכתוב גט נתיר טלטול עבור .ודוחק לומר דאי פושעי
שאינו בודאי שאפשר שלא ימות היו ,אי צריכי תיקו זה אלא אות שפרשו מדרכי צבור
הקלקול ברור ,מכ"ש שאי להתיר מלאכה ואלו היו מתי לפנינו לא היינו מטפלי
בקבורת .זה אינו ,דא"כ בחול מ"ט בהסרת
דאורייתא. הערלה לתקנ .ועוד מכי חזו צערא דקברי
פורתא איקרי להו נבלת עבדי כדאיתא
„ÂÚי"ל טע אחר שלא התירו הסרת ערלת
בסנהדרי מ"ז ע"א וא"כ צ"ע כנ"ל.
נפלי .דבאמת עיקר ההיתר הוא משו
שלא יסריח .וא מכיו שכבר נית יו טוב ‰¯Â‡ÎÏÂי"ל בזה ג' טעמי .א' דמה שכתב
לדחות עבור זה המת ,נית לדחות ג למיגז ליה
גלימא .וכעי דאמרינ במנחות ס"פ ר' ישמעאל דלאו מנהג של תורה ,אי לומר
כיו שכבר נית שבת לדחות בשחיטה דחויה ג כוונתו שרפואה זו דהסרת ערלה אינה בדוקה
באיברי ופדרי .ועוד דאסא וגלימא הוה כעי להועיל לפושעי ישראל ,דאעפ"י שחותכי
יפוי מצוה וזה אלי ואנוהו ,כעי הפשטת פסח וזורקי ימצא בעל הדי וישי אות על גווית
בפרק ר' אליעזר דמילה קל"ג ע"ב .ולפ"ז לא פושעי ישראל .א"כ אפילו ערלת כל הנימולי
הותר אלא למי שמת ביומו ונית לדחות לקוברו, אפילו בני קיימא יטול וישימ למכשול
שוב נית ג"כ לדחות למיגז ליה גלימא ואסא. לפושעי .אלא על כרח מכיו שהוסרה מהגו
אבל הני פושעי שלא מתו היו ולא נית י"ט אינו שולט בה .וא"כ זה שכתב שאינו מנהג תורה
לדחות עבור ,אי דוחי אפילו בטלטול בעלמא. רוצה לומר כיו שלא נזכר בש"ס כי א במדרש
רבה ,אעפ"י שהיא אגדת ירושלמי ויש לחוש לו
˙ÂȉÂכ בנידו שלפנינו שעודנו חי ,ומא יימר להסיר הערלה בחול .אבל למיעבד עובדא לזלזל
בי"ט ב' אפילו בטלטול בעלמא ]אסור[ במה
שיהיה נית לדחות עבור מיתתו שו שלא הוזכר בש"ס .והשתא א כ אמרו במה
דבר .כי מה שדוחי לפקוח נפשו להחיותו אינו שהוזכר במדרש רבה ,ואי בו אלא איסור טלטול
עני לכא ,אבל אנו עוסקי בדחיית מיתתו לא רצו להקל ביו טוב ב' ,אי ניקל באיסור
ועדיי לא נית לדחות לא הותר לכתוב גט עבור דאורייתא בדבר שלא נזכר בשו מדרש הגלויה
תיקו נשמתו .וגדולה מזו כתבו תוס' ביומא מ"ו לנו .כי א הנסתרות שאי לנו עסק בה שאי
ע"א ד"ה אבל וכו' וז"ל ,ונ"ל דההוא דאמר ולא
עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט היינו בליל למדי הלכה על פיה .
שבת וליל י"ט שלא נית שבת ויו"ט לדחות אצל
‡" י"ל עד כא לא שרו חז"ל אלא כבוד המת
שו קרב .
בעול הזה אפילו אינו שלא יסריח אלא
‡‰Âדאמרינ למשרי איברי ופדרי ,איכא כבוד בעלמא כגו למיגז ליה גלימא .אבל לצרכי
עוה"ב לא .ומשו"ה לא אמרינ צדוק הדי וקדיש
לאוקמי קרא אמסתבר סמו לבקר ,כי בבית הקברות ביו"ט ב' .אע"ג דודאי אית בי'
מסדר מערכה דיומיה ,וכיו דבלא"ה מבעיר אש תיקו נשמה דמשו הכי ס"ל קצת פוסקי
המערכה לצור תמידי דיומא וכו' ע"ש .הרי דאמרינ קדיש ביו"ט ב' .ומ"מ לא קיי"ל כוותיה
קמ לחלק כנ"ל .ועתה מא ספי למישרי למכתב
גט לחלל י"ט בעוד שלא נית י"ט לדחות ואפשר כדפסקינ בי"ד סי' ת"א )ס"ו(.
לא יות לדחות כלל כי לא יקבר ביומו. Ï" Âמסברא דכעי דאורייתא תקנו ,כש
Ú„Âאי לאו דמצאנו כ ס"פ ר' ישמעאל במנחות שהתירה תורה ביו טוב אוכל נפש
הדיוט לצרכי עה"ז ולא )אפילו( צור הדיוט
כבר דחתה שחיטה את השבת .וכ"כ תוס'
ביומא הנ"ל ,לא הייתי אומר הכא גבי מת כיו
