Page 425 - HATAM-1
P. 425
Ë ˘ ¯ÙÂÒ תשובה קמה Ì˙Á
לשתמיט דנשמע ונראה כ פע א' מרבותינו מקח וממכר הוה זה בכלל .אה"נ דלק"מ קושית
גאוני עול אשר מעול ושכיחי טובא והוה לא ש"ס ,דבודאי אי לדחות שבות משו מצוה
אפילו הנוהגת היו ,מ"מ שבות די"ט משו
ראינו ראיה. מצוה דחול לא ,כדאמרינ במנחות )מח ,א( חטא
˙Ó‡‰כי דעת הרמב" פ"ח מזכיה )ה"ג( דאי בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינ .
קוני לשכיב מרע אלא היכא שאי צרי ‰ ‰Âתוס' בתר דמייתי ירושלמי דקידושי אסור
קני מקני להפיס דעתו .אבל היכא שצרי קני
אי קוני בשבת .וצרי לומר דס"ל דלא התירו משו קני סיימו ,דמטע דהוה משו
לשכיב מרע אלא דיבורא בעלמא ,אעפ"י קני יש לאסור לגרש בשבת וי"ט .משמע אי הוה
שממילא מקנה ,מ"מ אינו ניכר כ"כ .ועוד ,איהו משו שמא יכתוב מותר לגרש .וצ"ע מ"ש
הוא דעביד איסורא להפיס דעת עצמו אבל אדרבא ,הר" ש כתב להדיא אסור לגרש משו
אחרי לא יעשו אסורא דקני עבורו .וצ"ל הא
דאמר רבא ר"פ הזורק תיתי איהי ותיחוד ותפתח, שמא יכתוב דעיקור גירושי ע"י כתיבה.
הת כיו דלא ניכר הקני כיו דהוה דר פתיחת
הדלת לא מיחזי כקני .וכ כתב הר" ש פ' „"ÚÏ Âדס"ל להתוס' כיו דרוב פעמי אי
הזורק .ועיי טור ח"מ סי' רנ"ד מייתי בזה
פלוגתת רמב" והרא"ש .נמצא להרמב" כותבי גט אלא כשהעדי עמה
בוודאי אסור לנו לכתוב גט ולחתו בי"ט ב'. בשעת הכתיבה ,אע"ג דאפשר בעידי מסירה בלא
עדי חתימה ,ואפשר שהבעל בעצמו יכתוב גטו
‡ Ì Óהרא"ש פליג וס"ל דקוני לשכיב מרע שלא ע"י סופר ואח"כ יביא עדי .מ"מ אי זה
עיקור מעשה הגט דנגזור בשבילו שלא לגרש
בשבת אפי' בדבר הצרי קני .ובפרק מי שמא יכתוב .אלא רוב הפעמי איכא לכל הפחות
שמת סס"י ל"ו כתב וז"ל ,עוד ראיה מדאמר סופר עמו או אפילו עדי ,ולא גזרינ שמא
בגטי פרק הזורק גבי שכיב מרע ליקני דוכתא יכתוב ,כמו דלא גזרינ שמא יטה ,ומותר לקרות
דמנח ביה גיטא וכו' ושבת היה ,ואמרינ לאור הנר כי איכא אחר עמו .ועמג"א )סי' רעה
בעירובי ע"א ע"א אפילו ביטול רשות הוה כמו סק"ה( לעני שמא יחתו זמורה .וס"ל להתוס'
להש"ס דטעמא משו שמא יכתוב ,ליכא למיגזר
אקנויי רשות ואסור ובשכ"מ התירו עכ"ל. בגט אלא משו קני .ולפי מאי דקיי"ל אסור
לגרש בשבת ,קיי"ל טעמא דקני .וכ משמע מכל
˘Â¯ÈÙהת בעירובי פליגי בית שמאי ובית הפוסקי .א"כ ג לר"ת אסור אפילו במקו
הלל ,לבית שמאי אי ביטול רשות מצוה כמ"ש לעיל.
בשבת ולבית הלל יש ביטול רשות בשבת ,ומסיק
ש דפליגי ,בית שמאי סבירא להו ביטול רשות ‡Â· Âאל השלישי אשר היה נלע"ד להוסי טע
אקנויי רשותא הוא ואסור בשבת ,ולבית הלל
ביטול רשות סלוקי הוא ושרי .וסבירא ליה להתיר .לא מטע מת ביו"ט ב' ,ולא
לרא"ש לכ"ע בי לבית שמאי בי לבית הלל אי מטע האשה להתירה מעיגו ,אלא מטע שכיב
על ידי בטול זה מקנה לה רשותו אסור בשבת. מרע שלא תטרו דעתו שהוא רוצה בתקנת האשה
א בהא פליגי בית שמאי ס"ל דבטול רשות ועיניו כלות על זה ,דמשו"ה התירו חז"ל לגרש
דעירובי אקנויי רשותא הוא ואסור .ובית הלל בשבת ולקנות תיחוד איהי ותפתח גטי ר"פ
ס"ל אי צרי להקנות רשותו לה אלא לסלק ידו הזורק .והתוס' ורא"ש ור" כול פה אחד כתבו
מהחצר ,והא אינ קוני ונשאר כמו הפקר הטע שלא תטרו דעתו ,שהוא רוצה בתקנת
ומותרי לטלטל .אבל לכולי עלמא אי הוה ע"י אשתו שלא תזקק ליב .ובהג"א פרק מי שמת )סי'
בטולו שו קני לה הי' אסור .אע"כ דאיננו לו( מתיר לשכור לשלוח ר בשבת להביא אוהבו
כקני ניכר וזוטר טפי טובא מתיחוד איהי של שכיב מרע הכל שלא תטרו דעתו שריא
ותפתח ,ואפ"ה אסור .שמע מינה אי חילוק בי איסורא דדברי קבלה ממצוא חפצי ודבר דבר.
קני הניכר לאינו ניכר לעול אסור בשבת.
ואפ"ה התירו בשכיב מרע .הוא הדי לקנות ממנו א כ י"ל הוא הדי לכתוב גט בי"ט ב'.
להדיא צוואתו אפילו היכא דצרי קני .זהו
¯·ÎÂכתבתי דא כ יהיה מותר לכתוב צוואה
כוונת הרא"ש דלא כרמב" ור" הנ"ל.
לשכיב מרע ביו טוב ב' ,א אי דעתו
מתיישבת כ"א בכתיבה ,או משו עניני הרבה
שבה ,או משו תוק דינא דמלכותא .ולא
