Page 465 - HATAM-1
P. 465

‫‪ˈ˘ ¯ÙÂÒ‬‬  ‫תשובה קנט‬                           ‫‪Ì˙Á‬‬

‫לסנדק ובזה ליכא משו הא דר' פר ‪ ,‬ועי"ז‬         ‫אחד מה האומר קדיש‪ ,‬ואיד נעשה מסייע ואי‬
 ‫נשתכחו דברי ר' פר ‪ .‬ואח"כ התחילו הרבני‬       ‫בו ממש‪ .‬וא"כ כל אחד יחטו שיהיה הוא‬
‫למחול על כבוד ‪ ,‬ונשתרבב המנהג ההוא בטעות‪.‬‬     ‫הראשו ושהציבור יענה אחריו ולא אחר חבירו‪.‬‬

‫‚‪ Ì‬מ"ש מכ"ת והארי בפירוש הש"ס דשכיח‬           ‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬אתי שפיר נמי דיני דדחייה הנ"ל‪ ,‬דבלי‬

‫ולא שכיח‪ ,‬והוא דבר פשוט שאי בו פקפוק‬           ‫ספק ג להצבור יש שכר רב שגור‬
‫וג כל דברי בפרט הזה מבואר לכל מעיי ‪ ,‬אי‬       ‫לזכות המתי ההמה‪ .‬והשתא מי שחברו נענש‬
                                              ‫על ידו אי מכניסי אותו במחיצתו של הקב"ה‬
             ‫לי להארי בו יותר‪.‬‬                ‫)שבת קמט‪ ,‬ב(‪ .‬מכ"ש מי שחברו זוכה על ידו והרי‬
                                              ‫מדה טובה מרובה‪ .‬ממילא כל מה שהוא המת‬
‫‪ ‰Ó‬שהקשתי מה ראו חכמי ישראל להקפיד על‬          ‫צרי לעניית הציבור יותר היינו בתו ז' ושלשי‬
                                              ‫וביו היאצ"ט‪ ,‬יותר יש שכר עי"ז להצבור‬
‫העושר‪ ,‬השיב מכ"ת נ"י עושר מילתא רבתא‬          ‫העוזרי לו‪ .‬ממילא לא ניחא להצבור שיאמר‬
               ‫היא לעבודת ה'‪.‬‬                  ‫קדיש אבל בתו י"ב חודש ויפסידו ה זכות‬
                                              ‫הגדול‪ .‬וא יאמר בע"כ שלא בטובתינו הרי אי‬
‫‪ È˙Ú„È‬ג ידעתי‪ ,‬א ברכת ה' היא תעשיר אזי‬        ‫עוני אחריו כמ"ש בש"ע א"ח סי' נ"ג סכ"ב‬
                                              ‫]ע"ש במג"א סקכ"ד משמע דבקדיש לא אמר‬
‫לא יהיה העושר ההוא שמור לבעליו‬                ‫כ [‪ ,‬וא עברו וענו אחריו תלינ בכל מה דאמר‬
‫לרעתו ח"ו‪ ,‬ומי סני לצדיקי דאכלי תרי עלמי ומי‬   ‫רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ומכל מקו‬
‫יסכל בזה‪ .‬אבל קושייתי היא בהיפו ‪ ,‬דעכ"פ‬       ‫איד יש לו שכר קדיש ממש‪ ,‬שהרי נאנס ולא‬
‫היה לה להקפיד ג על הקרבת שארי קרבנות‪,‬‬         ‫עשאו שזה גזלו ומעלה עליו הכתוב כאילו‬
 ‫וא לא יעשרו מה בכ ‪ ,‬וכי ח"ו יתנו עיניה‬       ‫עשאו‪ .‬הארכנו הרבה ויצאנו מעני לעני באותו‬
‫דוקא בממו ‪ .‬והיה לה לתק בכל קרבנות‬
‫חדשי לפייס עד שיזכה כל כה וכה בעולה‬                ‫עני והלכתא גבירתא איכא למשמע·‪.‬‬
‫ושלמי וחטאת וכו'‪ .‬ומ"ש שנוכל לפרש דמפני‬
 ‫שהיא מעשרת‪ ,‬ש"מ שהיא מצוה גדולה‪ ,‬ג‬           ‫˙· ‡ לדינא מה שכתב הגאו בנב"י )מה"ק יו"ד‬
‫נפשו יודעת שאי זה כלל במשמעות הש"ס‪ .‬אלא‬
‫אי דרכי לפלפל בגמגו וערעור לתלות ביו"ד‬        ‫סי' פו( שבכל תפוצות פולי לא חשו‬
‫קרת‪ .‬אבל אי יהיה כ במשמעות הש"ס קשיא‬          ‫לדברי רבינו פר ‪ ,‬לא שמתי לבי על זה כלל‪ ,‬וכי‬
‫טובא מה צור לראיה שהיא מצוה גדולה מפני‬        ‫מפני כ יודחו דברי רבינו פר ‪ ,‬והני אתרי דקפדי‬
‫שמעשרת‪ ,‬ולא מפני שמעצרת המגפה ויעמוד בי‬       ‫לשמוע לדברי הגאו ר' פר יקופחו בהלכה מפני‬
                                              ‫שאינ עושי כמנהג פולי ומה אשיב על זה‪.‬‬
             ‫החיי ובי המתי ‪.‬‬                  ‫וג הגאו בנב"י לא כתב אלא לפי דעתו שאי‬
                                              ‫שרש ויסוד לדברי ר' פר וכל דבריו מופרכי ‪,‬‬
‫‪ „ÂÚÂ‬מה ראיה היא זו‪ ,‬הלא שלוח הק קראו‬         ‫על כל הביא ממנהג פולי שמסתמא מיסדי‬
                                               ‫המנהג ההוא שמו לב על זה ודחו דברי ר' פר‬
‫חז"ל )חולי קמב‪ ,‬א( מצוה קלה וכתיב‬             ‫מהלכה‪ .‬אבל לפי מה שעשיתי לו סמוכי ‪ ,‬א"כ‬
‫למע יאריכו ימי ‪ .‬ועוד מה היה לה לפלס‬          ‫לא נדחה מנהגינו מפני מנהג מחוזי פולי והיכא‬
 ‫אורח חיי וה אמרו )אבות פ"ב מ"א( הוה ר‬
‫למצוה קלה כבחמורה שאי אתה יודע מת שכר‬                       ‫דנהיג נהיג וארי ‪.‬‬
‫של מצות‪ .‬ויש לי להמציא לו תירו בש"ס דמ"ק‬
                                              ‫‡‪ Í‬מ"מ תמהתי בכתבי הראשו תמיה קיימת על‬
 ‫ט' ע"א בסופו פלס מעגל רגלי וע"ש וק"ל‪.‬‬
                                              ‫הגאו בנב"י ז"ל שהביא ראיה ג ממנהג‬
‫‚‪ Ì‬מה שהרויח בזה תירו על קושית ברכת‬           ‫מקומות שמכבדי להרב דמתא‪ .‬וממנו אי ראי'‬
                                              ‫שהוא כמו כה הגדול שמקטיר חלק בראש ואי‬
‫הזבח דלכל מצוה יש לה שרש בפני עצמה‪.‬‬           ‫ראיה מזה לכא ‪ .‬ועתה אני אומר אפשר כי‬
‫ג ממני לא נעל זה‪ ,‬אבל אי לנו עסק‬              ‫מקדמת דנא ג בני פולני' חשו לדברי ר' פר ‪,‬‬
‫בנסתרות‪ .‬וקושית ברכת הזבח עצומה היא‬           ‫אלא שהיה מנהג קבוע בכל עריה ליקח הרב‬
 ‫הפכתי בה והפכתי בה ולא עלה בידי תירו‬

          ‫מרווח כאשר אותה נפשי‪.‬‬

‫‪ ‰ÓÂ‬שהחליט מכ"ת דע"כ קטורת מצוה רבה‬

‫היא‪ ,‬מפני שנעשה על מזבח פנימי‪ ,‬ומזבח‬
‫העולה היה בחו ‪ .‬אי בזה ספק דקטורת מצוה‬

                                              ‫·‪.‰Ó˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .‬‬
   460   461   462   463   464   465   466   467   468   469   470