Page 464 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘ˆ‪˙Âχ˘ Á‬‬

‫‪ Ê"ÙÏÂ‬יצא לנו די מחודש‪ ,‬דאע"ג דבעלמא‬ ‫כ"כ כיו שהוא גרוע מהעונה אמ ‪ ,‬כ"ש שהוא‬
‫פחות ממקיי מ"ע לכ א קד וכיסה לא ישל‬
‫מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬הכא אפשר‬ ‫כי א שכר מצוה ולא שכר ברכה‪ .‬ולשו הש"ס‬
‫מצוה בשלוחו יותר מבו‪ ,‬דהכא העונה יותר מ‬ ‫דמסיק שכר ברכה‪ ,‬יתפרש כמ"ש לעיל להש" ‪.‬‬
‫המבר כמ"ש והעליתי לעיל‪ ,‬וע"י שמשלח‬
‫שליח הרי הוא מל ועונה‪ ,‬ושכר שניה בידו‪,‬‬ ‫]‪[¯ȷÁÓ ‰ÂˆÓ ÛËÂÁ .‰‬‬
‫משא"כ כשהיה מל בעצמו‪ .‬וצ"ע לדינא בכל זה‬
‫‪ È„ÈȇÂ‬דאיירי מהודענא לי' כי כתבתי ש )חו"מ‬
‫כי הוא דבר חידוש‪.‬‬
‫סי' שפב( בגליו ש"ע שלי אמ"ש רמ"א‬
‫]‪[Á·˘Ï  ÈÏÚ ¯Á‡˘ ˘È„˜ ˙¯ÈÓ‡ ¯„Ò .Â‬‬ ‫דהמל בנו של אחר וקד אחר ומל אינו משל‬
‫לו מאומה‪ ,‬משו שלא זכה זה המוהל‪ .‬כתבתי‬
‫‪ „ÂÚ‬אני מדבר בכיוצא בהנ"ל מה שראיתי‬ ‫ש על הגליו ‪ ,‬דוקא א רק כבדו אבי הב ‪ ,‬אבל‬
‫עשאו שליח ממש משל עשרה זהובי לאבי‬
‫במהריעב" שכשהגיע לסדר קדיש שאחר‬ ‫הב ‪ .‬וכוונתי בזה לפמ"ש פלתי סי' כ"ח )סק"ג(‬
‫עלינו‪ ,‬כתב שאינו רוצה להטריח את עצמו בדיני‬ ‫לדחות דברי הש" סי' שפ"ב הנ"ל שהאב לא‬
‫קדיש שחדשו האחרוני ‪ ,‬כי יותר נוח מנהג‬ ‫ית לאחר להמולו עפ"י קו' הד"מ בי"ד סי' רס"ד‬
‫הספרדי שכל אומרי אותו בפע א'‪.‬‬ ‫דהא בכל התורה שלוחו כמותו‪ .‬והוא בפלתי‬
‫ולכאורה מנהג כשר הוא ורבי העושי מצוה‬ ‫הרבה להביא ראיה דהא עיקור שליחות מתרומה‬
‫עדיפי מיחידי ‪ .‬ותמיה על אבותינו אשר לה‬ ‫ילפינ אע"ג דמ"ע להרי ‪ .‬וכ בב"ק ק"י ע"א‬
‫התורה בירושה מעול כמ"ש הרא"ש בתשובה‬ ‫מבואר דכה טהור עושה שליח להקריב עבורו‪.‬‬
‫]כלל מ"ד[ הביאו הרב"י בי"ד סס"י פ"ב‪ ,‬אי‬ ‫ועוד אי לאו מסברא דדברי הרב ודברי התלמיד‬
‫דברי מי שומעי ‪ ,‬הוה אמינא יש שליח לדבר‬
‫נחשוד אות שקלקלו ועוותו הדר ‪.‬‬ ‫עבירה ונענש המשלח‪ ,‬ומדה טובה מרובה‪,‬‬
‫מכ"ש שיהיה שכר להמשלח את שליח לעשות‬
‫‚‪ Ì‬לכאורה צל"ע על המנהג שהב ז' דוחה‬ ‫מצוה בחריקאו‪ .‬ע"כ העלה הנ"ל דכשעשאו‬
‫שליח למול הרי הוא כאילו מל בעצמו‪ .‬אבל אי‬
‫לשלשי ‪ ,‬ושלשי דוחה ליא"צ‪ ,‬ויא"צ‬ ‫אמר לו שמכבדו בדר כיבוד ולא כשליח‪ ,‬זהו‬
‫דוחה לאבל תו יב"ח וכדומה‪ .‬וקשה וכי‬
‫שותפי שנזדמ לה סחורה יאמר פלוני אני‬ ‫לא יתכ דלא נעשה שלוחו יע"ש‪.‬‬
‫צרי לה ביותר תנ לי לבד‪ ,‬ואי לכ חלק בו‪,‬‬
‫והלא ה יענו מה לנו בכ ‪ ,‬א אתה צרי יותר‬ ‫‪ Î"‡Â‬לפ"ז לפע"ד לעני תשלומי אי האב‬
‫להסחורה ההיא‪ ,‬מ"מ כל השכר לאמצע‪ .‬והכא‬
‫נמי נהי דבעל השבעה צרי יותר להקדישי‬ ‫שלחו ובא זה וקדי ומל שלא בשליחות‬
‫מהאחרי ‪ ,‬מ"מ כיו דשותפי ה מדוע ימחלו‬ ‫האב אפילו ענה השליח אמ ‪ .‬מ"מ לא מבעיא א‬
‫האב לא ענה אמ ‪ ,‬ע"כ צרי לשל להאב עשרה‬
‫האחרי על זה‪.‬‬ ‫זהובי דאילו היה שלוחו מל היה כאילו עשאו‬
‫הוא‪ ,‬ועכשיו שזה מל ואינו שלוחו אי המצוה‬
‫‪ ˘ÈÂ‬לדחות זה ולומר‪ ,‬אנ סהדי דאינהו גופייהו‬ ‫של האב‪ ,‬ומה שענה שלוחו אמ לא מהני לי'‬
‫להאב מידי‪ ,‬דלעניית אמ לא עשאו שליח‪ ,‬וא"כ‬
‫ניחא להו להקדי לב ז'‪ ,‬כדי שג בניה‬ ‫צרי לשל לאבי הב עשרה זהובי ‪ .‬אלא אפילו‬
‫אחריה יהיה לה קדימה זו‪ .‬וכה"ג אמרינ‬ ‫ענה אמ נמי ישל לו‪ ,‬דבשלמא גבי כיסוי ד‬
‫בש"ס דב"מ י"ב ע"ב עניי גופייהו ניחא להו כי‬ ‫או מילה של עצמו‪ ,‬יכול לומר אילו ברכת אתה‬
‫היכא דכי אגרא להו לדידהו נלקוט בנייהו‬ ‫לא היית אתה עונה אמ ‪ ,‬ועכשיו שענית אמ הרי‬
‫בתרייהו‪ .‬וה"נ דכוותיה‪ .‬מ"מ קושיא ראשונה‬ ‫שלמתי מה שהפסדתי ‪ .‬משא"כ במל ע"י שליח‬
‫הרי היה האב העונה והעושה דהיה עונה על‬
‫קשה‪.‬‬ ‫ברכת השליח‪ ,‬וג ה"ל כאילו עשאו בעצמו‬

‫‪ ÈÙÏÂ‬הנ"ל י"ל דעיקור זכייה שמזכה אבותיו‬ ‫נמצא הפסידו עכ"פ‪.‬‬

‫איננו באמירה דידיה‪ ,‬כי א במה שהוא‬
‫מזכה הציבור שעוני אחריו אמני טובא‪ ,‬ויהא‬
‫שמיה רבא מבר דנפיש חיליה‪ ,‬וברו ה'‬
‫המבור ‪ .‬וע"י שנעשה הוא סרסור לצבור עי"ז‬
‫מזכה אבותיו‪ .‬נמצא מנהגינו יפה כחו‪ ,‬כי א‬
‫יאמרו הרבה בבת אחת‪ ,‬מ"מ אי הגור אלא‬