Page 466 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˙‬

‫הרי לפנינו כמה קשה היה עליה אבילות הזה‪,‬‬ ‫רבה היא בלי ספק‪ ,‬אבל מפני שנעשה על מזבח‬
‫ומדוע הקילו בתספורת למילה מה שאי צור‬ ‫הפנימי אי ראיה‪ ,‬דאיפו אנא עולה הוקטר על‬
‫למילה‪ .‬אע"כ משו הר דר"פ הנ"ל שהוא כמקריב‬ ‫אש שלמעלה וקטורת על אש של הדיוט מהגחלי‬
‫הנקחי ממערכה שניה של קטורת ומעול לא‬
‫קרב ‪ ,‬וכל מקריב קרב עשה י"ט ביומו‪.‬‬ ‫ירד אש של מעלה לשרו הקטורת‪ .‬ומה שכתבו‬
‫תוס' סו חגיגה ד"ה ושאי בו אלא עובי דינר‬
‫‪ ˘ÈÂ‬בזה עיו בתוס' ר"פ מקו שנהגו )פסחי נ‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬דמשמע דבמזבח הפנימי היה אש של מעלה‪.‬‬
‫כבר כתב בפלתי סי' מ"ג ססק"ו גבי שיעור דינר‬
‫א( ובתוס' חגיגה י"ז ע"ב ד"ה אלא לאו‬ ‫זהב דטחול יע"ש‪ .‬ובחי' חולי שלי פרכתי כל‬
‫וכו'‪ .‬וצ"ל להתוס' דחגיגה שס"ל שהוא מדרבנ ·*‪,‬‬ ‫דבריו והעליתי פירוש אחר לפע"ד אי כא‬
‫מ"מ שפיר פרי בירושלמי מואספת דגנ דכל‬ ‫מקומו‪ ,‬מ"מ אמת דבפני לא היה אש משמי ‪.‬‬
‫מה דהתירה התורה בפירוש לא אסרוהו חכמי‬
‫כמ"ש תוס' פ' איזהו נש ס"ד ע"ב ד"ה ולא‬ ‫‚‪ Ì‬גמגומו במוהל שנולד במזל מעשיר‪ ,‬אמר‬
‫ישכור‪ .‬ויעמ"ש ט"ז י"ד רס"י קי"ז בזה‪ .‬וא‬
‫דבאיסור מלאכה ביו קרבנו פי' בירושלמי‬ ‫מכ"ת נהי שנולד במזל שיהי' מוהל‪ ,‬מ"מ‬
‫שאינו ראוי שיקריבו קרבנו ויהי' הוא פונה‬ ‫אינו מוכרח שיתנו לו למול‪ .‬זהו דבר המפליא‬
‫לכרמו וזיתו‪ ,‬ואפשר דהוה רק כמו איסור מלאכה‬ ‫השומע‪ ,‬והרי ר' נחמ ע"כ שלא ברצונו דחקו‬
‫ביו תענית צבור‪ ,‬שיהיה פנוי ליו התענית‬ ‫מזלו לגנוב‪ ,‬ומכ"ש שיהיה כ במזלו שזה ימול‬
‫ולאסיפה‪ .‬מ"מ הרואה יראה שהיה י"ט גדול‬ ‫ע"כ בנו של פלוני‪ .‬ובאמת כא הי' לו מקו‬
‫ליהודי ביו הקרבת קרב ‪ ,‬ועיי בתוס' חגיגה‬ ‫לתפסני תפיסה מעליא ולומר‪ ,‬נהי שעפ"י המזל‬
‫י"ז ע"א ד"ה אי כה"ג מתלבש וכו' ויעיי מג"א‬ ‫נעשה אד מוהל‪ ,‬מ"מ איכא נמי מוהלי שלא‬
‫סי' תצ"ד סק"ג‪ .‬וידוע הוא שלא כל הנכנס‬ ‫במזל‪ ,‬אלא מרצונ בחרו במצוה ההיא‪ ,‬וכי מי‬
‫למקדש עשה י"ט ולא צרי תגלחת )וספרי ( רק‬ ‫שנולד בצדק א"א למול‪ .‬וא"כ הרי רז"ל )חולי ט‪,‬‬
‫אנשי משמר )תענית יז‪ ,‬א( משו הקרב ולא משו‬ ‫א( הזהירו לת"ח להיות אומ בכתב שחיטה‬
‫המקדש כי קדושת המקדש משו הקרבנות‪ .‬ומזה‬ ‫ומילה‪ ,‬וכי כל ת"ח במאדי נולדו‪ .‬וא"כ הרי‬
‫נהגו להצרי שינוי בגדי ותגלחת ביו המילה‬ ‫איכא מוהלי דלאו במזלא תליא ולה ראוי‬
‫בכל ימות השנה‪ ,‬כי יו הקרבת קרבנו הוא‪ .‬ולא‬
‫יתעקש המתעקש א כ ה"ל בהכ"נ כבית‬ ‫שנעשר ונושיע וזה היה פקפוק הראוי‪.‬‬
‫המקדש משו שמקריב בו קרבנות‪ .‬זה אינו‪ ,‬אטו‬
‫מילה יש לה שייכות לבהכ"נ‪ ,‬ויש לנו רשות‬ ‫]‪[‰¯ÈÙÒ‰ ÈÓÈ· ˙ȯ· ÏÚ·Ï ˙¯ÂÙÒ˙ .Ê‬‬
‫למול בכל מקו ואי לבהכ"נ אחיזה במילה כלל‪.‬‬
‫מ"מ ראו אבותינו לדחות אבילות ימי הספירה‬ ‫‪ ¯Á‡Â‬שעלו בידינו דברי ר' פר כהוג ‪ ,‬הבנתי‬
‫מפני מילה שלא יכנס להקריב קרבנו כשהוא‬
‫מנוול‪ .‬והרי בני סנאב ב בנימי דחו ט"ב שנדחה‬ ‫טע מ"ש בש"ע )סי' תצג סע' ב( דנוהגי‬
‫משו י"ט דידהו )עירובי מא‪ ,‬א(‪ ,‬ה"ה מילה‬ ‫להסתפר לצור המילה בימי הספירה‪ .‬והנה הוא‬
‫אבל גדול ליהודי ובפרט בארצות אשכנז‬
‫דלדחי אבילות דימי ספירה‪.‬‬ ‫שמחמירי בשבת לפני שבועות כמו שבת לפני‬
‫ט"ב‪ ,‬כי היה הריגת הקהלות בגזרת תתנ"ו ר"ל‪.‬‬
‫‪ ÔÂÈÎÓÂ‬שזכינו להבי דברי ש"ע בימי ספירה‪,‬‬ ‫ודבר גדול דבר רבינו קלונימוס בקינה המתחלת‬
‫מי ית ראשי מי ‪ ,‬אמר ש וכי אי להוסי מועד‬
‫נלמד מזה לימי מצרי ג"כ אע"ג שלא‬ ‫שבר ותבערה ואי להקדי זולת לאחרה תחת כ‬
‫הוזכר בש"ע‪ ,‬וכ הסכי הגאו מהר" א"ש )ח"ג‬ ‫היו לויתי אעירה‪ .‬אמר הגאו ז"ל כי להיות שאי‬
‫לקבוע ב' ימי מרי בשנה‪ ,‬ולעקור ט"ב ולקובעו‬
‫סי' ל"ז( ולו שומעי שאמר כהלכה‪.‬‬ ‫ביו מיתת צדיקי האלו ג כ אינו נכו ‪ ,‬משו‬
‫אקדומי פרוענות לא מקדמי‪ .‬והוא עפ"י ש"ס‬
‫]‪[ÌȯˆÓ‰ ÔÈ·· Ï" ‰ ÔÈ Ú· .Á‬‬ ‫מגילה ה' ע"א יע"ש‪ .‬ע"כ מזכיר מיתת בט"ב‪.‬‬

‫‪ ÈÙÏÂ‬שראיתי בדברי מכ"ת שיש לפניו בהעתקת‬

‫דברי שו דלוג באיזה שורה על כ אפשר‬

‫·*‪ȯÈÈÓ ÌÈÁÒÙ· 'ÒÂ˙‰„ ˙˜ÂÏÁÓ Ô‡Î Ôȇ„ „"„˜Ó‰ Ì˘· [˜"‰ÂÓ .‰Ó] · ,ÊÈ ‰‚È‚Á ˘"‡¯‰ 'ÒÂ˙Ï È˙¯ډ· ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ .‬‬
‫·˜¯·‪.ÌÈÂÒÓ ÔÓÊ ÂÏ Ú·˜ Ôȇ˘ „ÈÁÈ Ô·¯˜· ȯÈÈÓ ‰‚È‚Á 'ÒÂ˙ Âχ ,χ¯˘È ÏÎÏ ÔÓÊ ÂÏ Ú·˜‰ ÁÒÙ Ô‬‬