Page 568 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙˜· ˘‡‪˙ÂÏ‬‬

‫שפיר עכב ‪ ,‬ור"ג אליבא דהלכתא שלא ליה‪ .‬זה‬ ‫כלומר‪ ,‬ותני עלה לא נמצא מעכב וכו'‪ .‬וכ בדי‬
‫דוחק‪.‬‬ ‫דע"כ ברייתא הוא בשו מקו אע"פ שאינה‬
‫בתוספתא שלפנינו‪ .‬בב"י בי"ד סי' של"ד )סע' מג‬
‫‡·‪ Ï‬האמת יורה דרכו‪ ,‬דלמה לי תרי טעמי‬ ‫אות יח( העתיק ירושלמי הלז ונדפס בטעות ב'‬
‫ציוני על תיבת "ל"א" נמצא מעכב‪ ,‬כאלו הוא‬
‫מכשיל לעתיד לבא ומעכב רבי ‪ .‬אלא‬ ‫לישנא אחרינא‪ .‬דללישנא קמא משו מכשיל‬
‫ע"כ תרווייהו צריכי ‪ ,‬והכי קאמר ליה‪ ,‬הא‬ ‫לעתיד לבא וללישנא אחרינא משו מעכב רבי ‪.‬‬
‫מכשיל לעתיד לבא וכש שגו עדות החודש‬ ‫וליתא וטעות סופר הוא‪ ,‬דהרי מפורש במשנה‬
‫דוחה שבת כקרבנות דמועד כתיב כמבואר‬ ‫שהוא מכשיל לעתיד לבא ואי שיי לישנא‬
‫בש"ס ש ‪ ,‬הכי נמי חששא דמכשיל לעתיד לבא‬ ‫אחרינא על משנה שלימה‪ ,‬אבל תוספתא‬
‫דוחה שבת‪ ,‬קל וחומר מההולכי להציל לפקוח‬ ‫מברייתא וכמ"ש בקרב עדה‪ ,‬וכתב ש וז"ל‪,‬‬
‫נפש שהוא רק דחויה בשבת כמו שכתב רמב"‬ ‫אעפ"י שאי צור בה מכל מקו ה מתכווני‬
‫רפ"ב משבת‪ ,‬אפילו הכי התירו )עירובי מד‪ ,‬ב(‬ ‫לעשות מצוה ומעלה עליה כאילו עשאו ‪,‬‬
‫לחזור למקומ סופ משו תחלת כ"ש דיחוי‬ ‫עכ"ל‪ .‬ונראה מדבריו שהוא מפרש מונע רבי‬
‫דקרבנות דהותרו בשבת כדאיתא פ' טר בקלפי‬ ‫היינו הארבעי זוג מנע מליל לבית די‬
‫)יומא מו‪ ,‬ב( ק"ו דמשו מכשיל לעתיד לבא דחי'‬
‫להעיד‪.‬‬
‫שבת·*‪.‬‬
‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬לולי דבריו היינו מפרשי שמונע‬
‫‪ ‡˙˘‰Â‬כיו דשבת כחול לגבי הני מ' זוגות ור'‬
‫רבי לעתיד לבא לא יבואו עוד‬
‫עקיבא מעכב ‪ ,‬הרי מעכב רבי‬ ‫עדי להעיד עדות החודש‪ .‬וקרב עדה מיא בזה‬
‫מלעשות מצוה‪ .‬כנלע"ד דלא כפירוש קרב עדה‪.‬‬ ‫דא"כ למה לי טע דמונע רבי תיפוק ליה דגור‬
‫ומינה אי הוי קצת חשש חילול שבת‪ ,‬לא היה‬ ‫קלקול המועדות וקרבנות וחמ בפסח ואכילה‬
‫ביו הכפורי ‪ .‬אלא ע"כ רבי אהני מ' זוג קאי‪.‬‬
‫אומר מעכב רבי מלעשות מצוה‪.‬‬
‫‡‪ ‡Ï‬שצ"ע גדול דהא בשבת· הי' מעשה‬
‫]‪[χ¯˘È ı¯‡ ÈÈ Ú‬‬
‫והציל מחלול שבת שלא לצור ‪ .‬וכ‬
‫‪ ‰ ‰Â‬ראיתי בכנה"ג או"ח סימ ק" מייתי‬ ‫משמע ברמב" פ"ג מקה"ח )הל' ד( דאפילו נראה‬
‫בעליל מחללי שבת אפילו כמה עדי ‪ .‬ע"כ‬
‫תשובה א' שהסכי להכריח שלא‬ ‫ממשנתינו הוציא זה ופסק כר"ג‪ ,‬וא"כ כיו‬
‫יתפללו כי א בבית הכנסת משו שעי"ז יתבטלו‬ ‫דבשבת היה והציל מחלול שבת שלא לצור ‪,‬‬
‫הנדבות לעניי אר ישראל‪ ,‬משא"כ א יתקבצו‬ ‫מה שיי מעכב רבי מלעשות מצוה‪ .‬ומה שכתב‬
‫כול בבהכ"נ א'‪ ,‬כיו שיש בזה ריוח לעניי א"י‪,‬‬ ‫קרב עדה דחישב לעשות מצוה מעלה כאילו‬
‫אי בזה משו מעכב רבי ממצות בהכ"נ ע"ש‪.‬‬ ‫עשאו ‪ ,‬צ"ע ביותר ותמיה מילתא‪ ,‬אדרבא כיו‬
‫ולא מייתי שו ראיה‪ .‬וי"ל הת בבהכ"נ דחו‬ ‫שנאנסו ע"י הוראת ר' עקיבא שאמר שהוא חילול‬
‫לאר והספקת עניי א"י קודמי מטע שכתב‬ ‫שבת ליל לב"ד שלא לצור ‪ ,‬הרי חשבו לעשות‬
‫הרמב" בהלכות קידוש החודש ספ"ה ובמפרש‬ ‫מצוה להעיד‪ ,‬ונאנסו מפני שמירת שבת ומעלה‬
‫כאלו עשאו ‪ ,‬וזה וזה נתקיי ביד ‪ .‬ודוחק לומר‬
‫ש עפמ"ש בספר המצות ע"ש‚‪.‬‬ ‫שלא היה ביד לא מקלות ולא צידה‪ ,‬ואי חילול‬
‫שבת אלא בתחומי דרבנ ‪ ,‬וה אמרו וה אמרו‪.‬‬
‫‪ ¯‡·‡Â‬הנה דעת הרמב" אחר חורב בית‬ ‫וא"כ לר"ע דס"ל )סוטה כז‪ ,‬ב( תחומי דאורייתא‬

‫ראשו אעפ"י שנ"ב שנה לא עבר איש‬
‫ביהודה )שבת קמה‪ ,‬ב(‪ ,‬מ"מ היו סמוכי בבבל‪,‬‬
‫והרי היא כאר ישראל לעני קידוש החודש‪ .‬א‬
‫אחר שבטלו סמוכי ‪ ,‬הסמוכי האחרוני קדשו‬
‫כל החדשי והשני עד ביאת הגואל‪ .‬מ"מ זה‬

‫·‪'ÈÒ (¯ËÈÈÏ) Á"ψ ˙"¢· Ò"˙Á‰ ÏÚ ˙¯ډ·Â .‰Ê· ˜ÏÁ ˘ · ,‰Î Ì˘ ÔÏ‰Ï ‡"ÂËÂ Ì˘ „„ „È 'ÈÚ .Ì˘ ‰"¯ ȯȇӷ ‰"Î .‬‬
‫‪.ȯȇÓÏ ÔÈȈ ÂÎ ˙‡ ‰Ó‬‬

‫·*‪.‡Ò 'ÓÚ Á 'ÈÒ ‡"Á ‰ÓÏ˘ ˙Á Ó· Ï"ˆÊ ‡"Ê˘¯‚‰ Ô¯Ó ‰Ê· Î"˘Ó '¯ .‬‬

‫‚‪.‚Î 'ÈÒ ˙Ò Î‰ ˙È· ˙ίÚÓ Á"„˘ 'ÈÚ .‬‬