Page 569 - HATAM-1

‫‪‚˜˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה רד‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫ואי מוכרי בהכ"נ‪ .‬וכל זה אפילו אי לה‬ ‫לא יועיל אלא א כ יושב עכ"פ שו ישראל‬
‫בהכ"נ אחרת‪ .‬וכשיש לה אחרת קיל טפי‪ ,‬עיי‬ ‫באר ישראל„‪ ,‬ולדידיה הוקדשו החדשי ההמה‬
‫ט"ז בא"ח סי' קנ"ג סקי"ב ע"ש‪ .‬וזה שלא ע"פ‬ ‫ע"פ חשבונות של הסמוכי האחרוני הלל‬
‫וחבריו‪ ,‬ומש קדושה יוצא לכל ישראל‪ .‬אבל אי‬
‫דרכו בי"ד סי' רנ"ב הנ"ל‪.‬‬ ‫ח"ו היה בטלה ישיבת אר ישראל בזמ הזה‪,‬‬
‫בטל ג הקידוש ההוא ורוב מצות בטלות חלילה‪.‬‬
‫‪ ̯ÂÓ‰‬מהנ"ל הלא ידוע כי התושבי ממדינות‬ ‫על כ עלינו לקיי הספקת ישיבת בכל מאמצי‬
‫כחינו‪ .‬וא"כ תינח בהכ"נ דחו לאר נגד הספקת‬
‫אחרות היושבי באר הקודש יושבי‬ ‫אר ישראל‪ .‬אבל נידו שלפנינו היא בהכ"נ‬
‫במצור ומצוק וחיי צער ה ונשיה ובניה ‪.‬‬ ‫דאר ישראל והספקת אר ישראל‪ ,‬אי ראיה‬
‫וכול אינ עוסקי אלא בתורת ה' כל אחד כפי‬
‫יכלתו‪ .‬ועלינו מוטל להחזיק ישיבת אר ישראל‪,‬‬ ‫מתשובה הנ"ל‪.‬‬
‫לא לסייע למצות ישיבת אר ישראל אלא‬
‫לעצמנו לקיי את דברי התורה הזאת‪ .‬כי לולא‬ ‫‡·‪ Ï‬לא ידעתי מקו הספק‪ ,‬הנה בתשובת‬
‫ישיבת ישראל שמה‪ ,‬תפוג תורה ח"ו‪ .‬ועתה לו‬
‫יהיה שכבר גבו לצור בהכ"נ בירושלי ובני‬ ‫הרא"ש דמייתי ב"י בא"ח רס"י קנ"ג‬
‫עניי צריכי לפרנסת ‪ ,‬מוציאי מיד ונותני‬ ‫ובי"ד רנ"ב ומבואר ש מר"פ בני העיר )כו‪ ,‬א(‬
‫להספקת ‪ .‰‬השתא שלא גבו והאמרכל הנגיד‬ ‫דמוכרי בהכ"נ לצורכי הספקת תלמוד תורה ק"ו‬
‫הרב מו"ה הרש נ"י מבי ויודע כי יהיה גביית‬ ‫מס"ת שמוכרי ללמוד תורה ולישא אשה )ש כז‪,‬‬
‫נדבות בהכ"נ הפסד לנדבות הספקות עניי ‪,‬‬ ‫א(‪ .‬ובסו הסימ מייתי בש רמב" )הל' מתנות‬
‫ומשו"ה מעכב אות ‪ .‬היתכ לחשוב שהוא מעכב‬ ‫עניי פ"ח הי"א( מעות שגבו לצור בהכ"נ‪ ,‬משני‬
‫למצוה אחרת‪ ,‬אבל א קנו קורות אי משני‬
‫רבי מלעשות מצוה‪.‬‬ ‫אלא לפדיו שבויי ‪ .‬וא בנו אז אפילו לפדיו‬
‫שבויי אי מחליפי ‪ .‬והוא ש"ס ערו פ"ק דב"ב‬
‫‪ ‰·¯„‡Â‬יש לחוש שהשליח המקב על ידי‬ ‫)ג‪ ,‬ב(‪ .‬והאמת כמ"ש ש" וט"ז סי' רנ"ב‪ .‬ואוסי‬
‫נופ ‪ ,‬דודאי ציבור שאי לה כלו ‪ ,‬אזי אפילו‬
‫המשכת לב רבי לנדבותיו‪ ,‬מעכב‬ ‫בהכ"נ בנוי מוכרי לצור תלמוד תורה וחיי‬
‫רבי מלעשות שוב מצות הספקת חיי נפשות‪.‬‬ ‫נפשות‪ .‬א סת ציבור לא מיעני כל כ ‪ ,‬אלא‬
‫ועכ"פ הרב הנגיד מו"ה צבי הרש הנ"ל שיודע‬ ‫לפי שעה אי מוכ לשניה עד שיקבצו פע‬
‫בנפשו כי כ הוא‪ ,‬חלילה וחלילה להרי בו יד‬ ‫שנית‪ .‬על כ כשגבו מעות לבהכ"נ ונזדמנה מצוה‬
‫להזכיר עליו ש נידוי ח"ו‪ .‬ואקוה כי שמוע‬ ‫אחרת כגו ללמוד תורה או חיי נפשות‪ ,‬אזי‬
‫ישמעו ויחדלו הקולות‪ ,‬וא לא חלילה נומינו‬ ‫שיהוי מצוה לא משהינ ‪ ,‬ויתנו המעות המקוב‬
‫לשליח אדרבא‪ ,‬וכבוד שמי יתרבה‪ ,‬וישפות‬ ‫לבהכ"נ‪ ,‬יחליפו להמצוה ויגבו פע אחר‬
‫שלו לנו ולכל ישראל ומי בראש ירושלי עה"ק‬ ‫לבהכ"נ‪ .‬וא קנו קורות ולבני ‪ ,‬אזי משהינ‬
‫ישליו אוהבי ‪ ,‬ויהי שלו בחיל שלוה‬ ‫המצוה עד שיגבו פע שנית‪ ,‬ואי מוכרי‬
‫בארמנותי ‪ ,‬כחפ עבדי ה' ובתוכ החות‬ ‫הקורות חו מלפדיו שבוי שלא להשהותו‬
‫בשביו‪ .‬ובהכ"נ בנוי משהינ השבוי עד שיגבו‬
‫בברכה‪.‬‬

‫‪˜"ÙÏ Á"ˆ˜˙ ˙·˘ Â"È '‰ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬

‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪„¯ ‰·Â‬‬

‫]‪[Ï" ‰ ÔÈ Ú· „ÂÚ‬‬

‫˘‪ ÔÂ„È „ÈÒÁ‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È˘Ù Î È„È„ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ‬צעקת לגימא של האשכנזי ‪ ,‬אהובי ידיד‬
‫נפשי שמוע בי אחיכ כתיב‪ ,‬וכיו‬ ‫‪È·ˆ ‰"ÂÓ ˙"˘˜ „·ΠÌÒ¯ÂÙÓ‰ „È‚ ‰ ¯È·‚‰‬‬

‫שצועקי דונא לי דינא שומעי לה ‪ .‬וכיו‬ ‫‪.Ô¯‰ÚÏ È" ˘¯‰‬‬

‫„‪.„ϯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .‬‬
‫‪‡˙˘È Î ÔÈÏȇ· ÔÈÏÈÈËÓ Â‰ (‰·¯) ‡Èڢ‡ '¯Â ‰ È Á ¯· ‡ÓÁ '¯ Ì˘) .‡È·Ó ‡Ï˘ Ú"ˆÂ ,Ì˘ ÌÈϘ˘ 'ÈÚ :ȯ·Ú‰ ·Ï ˙‰‚‰· .‰‬‬