Page 576 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˙˜‪˙Âχ˘ È‬‬

‫הד ‪ ,‬על זה הקשה מעלתו א"כ כש שאי לוקי‬ ‫לא באתה די תקלה על יד שהרי עכשיו זמנני לי‬
‫על הלאוי הנכללי בלא תאכלו על הד ‪ ,‬משו‬ ‫הקב"ה קוד שהגעת להוראה ולא נכשלת עכ"ל‪.‬‬
‫דהוה לאו שבכללות‪ ,‬ה"נ אי להמית העובר על‬
‫החר כיו דכייל ביה עוד דבר אחר‪ .‬תמהתי‬ ‫‪ ȯ‰‬שרב עיליש כמעט נכשל והקב"ה הזמי לו‬
‫מאוד על רוחב שכלו‪ ,‬אי הכי נמי‪ ,‬אי הוה כתיב‬
‫האוכל על הד ילקה‪ ,‬היה לוקה על כל עניני‬ ‫רבא והיה שמחה לרבא שזכה להציל רב‬
‫אכילת ד הנכללי בלא תאכלו‪ ,‬אבל לא כתיב‬ ‫עיליש‪ .‬ויותר טוב היה לרב עיליש אילו זיכהו‬
‫מלקות אלא לאו לא תאכלו‪ ,‬וילפינ דלוקי על‬ ‫הקב"ה שיעמוד על האמת מעצמו‪ ,‬ולא יצטר‬
‫לאו שבתורה מלאו דלא תחסו שור בדישו‪ .‬וכל‬ ‫להזמנת רבא להצילו ושישמח רבא במצותו‪ ,‬וזו‬
‫לאו דאינו מיוחד כמו לאו דחסימה‪ ,‬אלא כולל‬ ‫היתה תפלת )רחב"ד( ]רנבה"ק[ שלא אכשל בדר‬
‫דברי רבי ‪ ,‬אי לוקי משו דלא דמי ללאו‬ ‫הלכה ואצטר שליח להחזירני וישמחו בי חברי‬
‫דחסימה‪ .‬אבל הכא כתיב להדיא כל חר אשר‬ ‫שזכה להצילני‪ ,‬אתה ה' תזכיני שאעמוד בעצמי‬
‫יחר מ האד לא יפדה מות יומת‪ ,‬א"כ כל מה‬ ‫על האמת‪ ,‬וכ כל חברי לא נצטר זה לזה‪,‬‬
‫שסובל הפסוק‪ ,‬הכל הוא בכלל מות יומת ומה‬ ‫כנלפע"ד‪ ,‬אבל חלילה וחלילה שישמחו איש‬

‫מקו לקושייתו עתה‪.‬‬ ‫בתקלת חברו„*‪.‬‬

‫‪ ‰"‡Ï·Â‬נמי הלא אי חיוב מיתה על היוצא‬ ‫]„‪[˙ÈÓ‰Ï ˙¢¯ ÍÏÓÏ ˘È ̇‰ .‬‬

‫ליהרג ואומר ערכי עלי‪ .‬וא"כ החיוב‬ ‫‪ ÔÚÈÂ‬ראיתי דעת פר"מ בד א' ע"ב וג לקמ‬
‫מיתה מות יומת אינו כולל שני דברי ‪ .‬מיהו‬
‫בקונטרס די מל בזה‪ .‬ע"כ אומר אני‪ ,‬יש‬
‫איננו צרי לזה כי הראשו אמת נכו הדבר‪.‬‬ ‫לתמוה כי בתורת מרע"ה לא מצינו כלל שיהיה‬
‫רשות למל יהודה וישראל להמית איש‪ .‬ג‬
‫]‪[˙ÂÎÏÓ‰ ÔÈ„Ó ‚¯‰ ÔÎÚ .‰‬‬ ‫שתהיה אימתו עלי )סנהדרי כב‪ ,‬א( היא רק‬
‫מדרשא מיתורא תשי עלי ‪ ,‬לשו עלי שתהיה‬
‫‪ ˘"ÓÂ‬הרמב" ספי"ח מסנהדרי דעכ נהרג‬ ‫אימתו עלי ‪ .‬אבל שיהיה רשאי לענוש ולענות‬
‫נפש ומכ"ש להמית מנ"ל‪ .‬ורק בני ישראל אמרו‬
‫מדי המלכות ולא אמר מטע חר ‪ .‰‬ג‬ ‫ליהושע כל איש אשר ימרה את פי יומת רק חזק‬
‫בזה תמהתי על מעלתו‪ ,‬חדא‪ ,‬דרמב" לא מיירי‬ ‫ואמ )א‪ ,‬יח(‪ .‬והרי כתבו יהושע בספרו עפ"י‬
‫הת מעיקור מיתתו של עכ אפשר שהיה מטע‬ ‫הי"ת כמבואר בב"ב י"ד ע"ב יהושע כתב ספרו‪,‬‬
‫חר ‪ .‬אבל מה שנהרג עפ"י הודאת עצמו בלי‬
‫עדי ‪ ,‬ע"ז כתב שהיה הוראת שעה או מדי‬ ‫וא"כ הדי די אמת‪.‬‬
‫מלכות‪ .‬אבל חיוב מיתתו אילו היו עדי היה‬
‫חייב מטע חר ‪ .‬אבל לא צריכי לזה כי הנהנה‬ ‫‡‪ Í‬הקושיא אי הנביא רשאי לחדש )שבת קד‪ ,‬א(‪,‬‬
‫מ החר איננו מוחר ‪ .‬אילו אמר יהושע כל‬
‫הנהנה מיריחו יוחר כמו שאמר וקלל כל אשר‬ ‫זהו קושיא שצע"ג‪ .‬ולא מצאתי לה פתר כי‬
‫יבנה יריחו בבכורו ייסדנה וגו'‪ ,‬אילו היה אומר‬ ‫א ממ"ש רמב" פרשת בחוקתי )כז‪ ,‬כט( וכ‬
‫כ על הנהנה מיריחו‪ ,‬היה החר אקרפקתא דעכ‬ ‫בקונטרס משפטי החר שלו‪ ,‬דהא דכתיב כל‬
‫וחייב מיתה‪ .‬אבל הוא החרי יריחו‪ ,‬וכל הנהנה‬ ‫חר אשר יחר מ האד לא יפדה מות יומת‪,‬‬
‫מיריחו עובר על לאו לא ידבק ביד מאומה מ‬ ‫אי בו פירוש עפ"י פשוטו‪ ,‬אלא כל נשיא‬
‫החר ‪ ,‬כמו הנהנה מעיר הנדחת‪ ,‬אבל אינו חייב‬ ‫בישראל‪ ,‬ומכ"ש כל ישראל שמסכימי להחרי‬
‫דבר העובר על חרמ חייב מיתה‪ ,‬ומזה נתחייב‬
‫מיתה‪ .‬ודי זה ברור ופשוט‪.Â‬‬ ‫יהונת מיתה‪ .‬ויפדו הע את יהונת )שמואל א יד‪,‬‬

‫‪ ȇÓÂ‬דמייתי מכ"ת מירושלמי סו ברכות חטא‬ ‫מה( והתירו לו החר ‪.‬‬

‫ישראל והלא יהושע גזר אלא הקב"ה‬ ‫‪ Ó"¯ÙÂ‬הקשה בד י"ב ע"א הלא איצטרי קרא‬
‫הסכי על ידו‪ .Ê‬הנה בש"ס דיל שלהי מכות )כג‪,‬‬
‫להיוצא להרג )ערכי ו‪ ,‬ב(‪ .‬ומה שכתב‬
‫רמב" דתרתי שמעת מיניה כמו לא תאכלו על‬

‫„*‪.ԇΠ¯"„ ‡È·‰Â ‰Ê· Î"˘Ó ‰ ˙‡ · ,ÁÎ ˙Âί· ËÙ˘ÓÏ ÌÈ ÈÚ 'ÈÚ .‬‬
‫‪.ÂÏ˘ ̯Á‰ ËÙ˘Ó·Â È˙˜Á· Ù"ÂÒ ˙"‰Ú Ô"·Ó¯‰ 'ÈÙ· ̯Á ÔÈ Ú· ‰Î¯‡· '¯ .‰‬‬

‫‪.Ù"ÎÚ ‰"„ ÔÏ‰Ï '¯ .Â‬‬
‫‪ÂÁÈ¯È Ï˘ ÂÓ¯Á ·È˘Á„ È˙‡·‰˘ ˙Âί· ÛÂÒ ÈÓÏ˘Â¯È‰ ÔÓ„ „ÂÚ :È˙ȇ¯Â ‰"„ÂÒ ÂÏ 'ÓÚ Â"Ù Ìȇȷ ˙¯Â˙ ¯ÙÒ· Á"ˆ¯‰Ó‰ Ï"Ê .Ê‬‬