Page 622 - HATAM-1
P. 622
הוספות והשלמות ˙·¢˙ ˘‡˙ÂÏ ˙˜ Â
כתבינ רק תיבה אחת והתיבה היא הפסק הש" והט"ז לפסול א עשה הפסק במקו
מאמר דוק ותשכח ,א"כ ה"נ שיטה אחרונה שא"צ אלא היכא דשיי הפסק מאמר ויש לטעות
דנחלקת לב' אוירי כתבינ בתחלה רק תיבת הי דיש כא הפסק ,אבל באמצע העני דלא שיי
שהוא הפסק מאמר ועוד דהרמ"ה לטעמו דס"ל הפסק מאמר אי מקו לפסול ואולי ג הב"ח לא
דבשיטה כ"ט כתבינ בחצי השיטה הראשונה מ אמר אלא בכה"ג וא"כ לא קשה עליו כל
בא סוס עד אחר תיבת בי דה כ"ד אותיות כדי
לעשות ריוח אמצעי בהפסק מאמר וא"כ צרי הקושיות שהקשו עליו עכ"ל.
הסופר למעט הכתב במחצית שיטה זו וא יכתוב
במחצית שיטה השני' דשיטה כ"ט מ וישב ה' Â˙¯·ÒÏÂהי' אפשר נכו להתחיל תיבה ראשונה
רק עד אחר תיבת את ,יצטר לכתוב הכתב הב'
אותיות ארוכות ומרווחות ואי זה הידור לכתוב שבשיטה אחרונה בתיבת מי ,שאז
בשיטה א' חצי' מצומצת וחצי' מרווחת ע"כ יכול לעשות ריוח הראשו אפי' יותר משיעור
הסכי הרמ"ה לכתוב בחצי שיטה הב' דשיטה פרשה כדי לצאת י"ח הדעה דג שיטה אחרונה
כ"ט חמשה תיבות דהיינו וישב ה' עלה את מי, בכלל השירה ושמא כפרש"י דבעינ שיהי'
שה ט"ז אותיות ולהתחיל שיטה אחרונה בתיבת לפחות רוב האריח ע"ג לבנה שהוא החלק וא
יניח בשיטה הל' בראשה פחות משיעור פ' יהי'
הי וז"פ. פחות אפי' ממחצית השיטה כ"ט שהיא מ כ"ד
אותיות ואי לחוש להפ שמא אינו מעיקר
‡· Ïי"ל דזהו משו דלהרמ"ה הוה פסיקא לי' השירה ויפסל מטע רצו שעשה מסורג ,ז"א,
משו דמוכח דאי כא הפסק מאמר וכו"ע מודו
דג פסוק כי בא סו"פ הוא מעיקר השירה
וכפי' הראב"ע ,וא"כ צרי לכתבו כדר השירה בזה להב"ח דכשר בדיעבד.
מצד עצמו ,אבל לפי מנהגנו לכפול ה' ימלו
לע"ו בפסוד"ז אית ל למימר דמ"ס הכי ס"ל ‡ Íסברת הגאו הנ"ל סברא חדשה היא ומדברי
דאי זה מעיקר השירה ובשיטה כ"ט עושה ריוח
האמצעי בי תיבת ובפרשיו ובי תיבת בי שלא הריב"ש סי' רפ"ו משמע איפכא ,שהקשה
במקו הפסק מאמר וכדעת המאירי ז"ל א צרי בשירה ריוח פ' א"כ למאי צרי למתני
וכמשנת"ל דנקטינ כפרש"י והריוח שכותב דא עשה לס"ת כשירה פסולה ת"ל דעשה פ'
בשיטה כ"ט לא מחמת עצמה הוא אלא כדי במקו שא"צ ,ולפי סברת הג' הנ"ל הי' יכול
שיהא אריח האמצעי דשיטה כ"ח ,דהיינו ה' לתר דאצטרי היכא דעשה כשירה באמצע
ימלו לע"ו ,ע"ג לבנה ,ושפיר סגי לכתוב העני .ג בעיקר הדי נ"ל דבהניח ריוח כשיעור
במחצה הב' ה' תיבות ,בי וישב ה' עלה את ג' אותיות בלבד באמצע שיטה במקו שא"צ
שה י"ז תיבות ושיטה אחרונה מתחלת בתיבת פרשה מודו כו"ע דכשר בדיעבד וא"צ תקו א
מי ,דאי צרי בה ב' אוירי מצד עצמה ,אלא בהניח ריוח שלשה אותיות בתחלת השיטה
כותב שיטה זו בפזור כדי לסיי השיטה בסו במקו שא"צ צ"ע ועיי היטב במס' סופרי פ"ה
הד ולהניח שיטה פתוחה אח"כ כמו קוד אז בה דהכותב ש של קודש או של חול ב' פעמי
ר"י אומר א הי' הראשו בסו הד והשני
ישיר. בתחלת הס מניח את הב' כו' עיי"ש ואי
„ÂÚÂיש להוסי נופ דהאו"ת שהסכי לרמ"ה להארי מעני לעני .
י"ל משו דס"ל עיקר דיש לכתוב הכתב ‰ÈÓבלא"ה נלפע"ד עיקר להתחיל שיטה
האמצעי יותר ארו מהריוח שתחתיו כי לפי
פירושו בירושלמי הנ"ל מוכרח לעשות כ אחרונה בתיבת מי כמש"כ במס' סופרי
כמוש"נ לעיל וממילא מוכח דהעיקר כר"ת פי"ב ולא כהאו"ת שכ' להתחיל בתיבת הי ,כי
באעג"ל וממילא בחצי הראשו דשיטה כ"ט יכול המעיי באו"ת יראה שבעני התחלת שיטה
לכתוב כ"ד אותיות עד אחר בי ואפ"ה אי צרי אחרונה ראה מחלוקת בספרי ובעצמו הביא
למעט את הכתב ,דיכתוב עד תיבת ה' ימלו שעל דבמ"ס איתא דמתחלת בתיבת מי ,רק שהוא
גבו וכל הש יהא ע"ג מחצית השיטה הראשונה הסכי לס' הרמ"ה בזה ,ומסתמא דעת הרמ"ה
היא שיש ט"ס במס' סופרי ,וא שאי ספר
הרמ"ה בידי לעיי בו מה טעמו ,נ"ל כי סברתו
הוא כיו דבכל השיטי מתחלקי בכ' אוירי לא
