Page 623 - HATAM-1
P. 623
Ê ˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ רב Ì˙Á
סתומה כרוב אריח שע"ג בשיטה כ"ט וריוח שבשיטה כ"ט ויניח אויר רק כשיעור פ' סתומה
השני פחות משיעור סתומה כמו בשיטי דלעיל, ויכתוב מ וישב עד אחר תיבת מי ,ויתחיל שיטה
כי הרוצה לצאת ג לפי' האו"ת שבהאזינו אחרונה בתיבת הי ,אבל הרמב" והטוש"ע
מוכרח לתפוס עיקר דפסוק כי בא סוס פרעה דתופסי כפרש"י וצרי לצמצ לכתוב חצי שיטה
הראשו רק עד התחלת האריח האמצעי שע"ג
הוא ג"כ מעיקר השירה. שיטה כ"ח ,והריוח צרי להניח שיעור ט"ו
אותיות וכיו דמדינא דגמרא אי למעט את הכתב
‡· Ïהרוצה לנהוג כפרש"י וכטוש"ע ורוצה ע"כ גורעי תיבת מי משיטה כ"ט ומוסיפי אותה
בתחלת שיטה ל' דכל מה דאפשר שלא למעט
לכתוב האריחי האמצעי ,מכווני במדה הכתב עדי ,ומה"ט כ' הרמב" להתחיל שיטה
אחת ע האויר שתחתיה נראה לי עיקר לעשות ל' בתיבת את ג"כ רק אנ מלתא מציעתא עבדינ
כהמאירי דהיינו שיעשה ריוח האמצעי שבשיטה כמס' סופרי .וג ראוי לעשות ריוח האמצעי
כ"ט אחר תיבת ובפרשיו ויתחיל שיטה אחרונה שבשיטה כ"ט קוד תיבת בי כד' המאירי ז"ל
בתיבת מי כמש"כ במס' סופרי ויעשה ג ריוח
הראשו פחות משיעור סתומה כדי לחוש שמא כדי שלא להצטר למעט הכתב הרבה.
אינו מעיקר השירה כפי מנהגנו לכפול ה' ימלו
לע"ו בפסוד"ז ,וכדי שיהי' ריוח הראשו ג"כ ÛÂÒדבר ,אנ דבעינ לצאת י"ח לכל הדעות
כרוב האריח שע"ג ימעט קצת כתב מחצית
הראשונה של שיטה כ"ט שיהי' בה לפ"ז כ"א בדבר שיש בו חשש עיכוב בדיעבד ,ויש
אותיות ,שיהי' ריוח ח' אותיות שבאויר הראשו לנו ספק בפסוק כי בא סו"פ א הוא מעיקר
של שיטה אחרונה כרוב אור שלה .ואע"ג השירה ,וכדי לצאת מחשש רצו שעשה מסורג
דה דלא ימעט את הכתב הוא דינא דגמרא מ"מ ולצאת ג י"ח עכ"פ בדיעבד בי לרש"י בי
היכא דלא אפשר בעני אחר שאני וכיו דעביד לר"ת א"כ הרוצה לכתוב כתב האמצעי מורכב
הכי משו ספיקא דדינא שפיר דמי ,והריוח כפי ד' האו"ת בפ' האזינו לא יזוז מ המנהג
האמצעי של שיטה כ"ט לפי זה יעשה ג"כ כבכל דנהיגי הסופרי האידנא כמש"כ האו"ת בפ'
השיטי לפי פרש"י שיהי' מדתו כמו תיבות ה' בשלח לעשות ריוח האמצעי שבשיטה כ"ט
ימלו לעול ועד‡ ÏÈÂ) Ï‡Â˘Ï ˙·¢˙] . קוד תיבת וישב ולהתחיל שיטה ל' בתיבת
הי ,ויניח ריוח הראשו יותר משיעור פ'
˙¯.[‚È 'ÈÒ (Ë"Ù
·¯ ÔÓÈÒÏ [‡È
בחלבי ,דהת מתחייב חטאת בלא כוונה לעבור ‡ .‡ˆÈ ¯È˘Ï Ú˜Â˙‰ ˙¯Ó‡ ˙‡Ê ‡·¯ ¯Óומקשה
אדרבא במתכוו לעבור הוה מזיד ולא מתחייב
חטאת ,אלא דמתעסק לא הוה בכלל עושה כלל הש"ס פשיטא היינו ה ומתר סד"א הת
ואפילו עושה בשגגה לא הוה ,ופועל הנאת גופו אכול מצה אמר רחמנא והא אכל משא"כ הכא
לחייבו חטאת דכיו דנהנה גופו לא הוה מתעסק גבי תק"ש זכרו תרועה כתיב והאי מתעסק
אלא עושה בלא כוונה בשגגה וחייב חטאת ,אבל בעלמא הוא קמ"ל .פירש"י אכול מצה אמר וכו'
במצוה דבעי כוונה מה מהני שכ נהנה עכ"פ לא והא אכל ,מידי דהוה מתעסק בחלבי ועריות
נתכוו לקיי המצוה ]עי' בשו"ת ח"ס חא"ח סי' דחייב שכ נהנה ה"נ גבי אכילת מצה הא אכל
ר"ב ,ובחי' ח"ס על סוגיות ד"ה הכא וכו'[ ,אלא ונהנה אבל בתק"ש לא הוה אלא מתעסק קמ"ל
צרי לומר דהכי קאמר הש"ס דהוה סד"א אפילו אע"ג דמתעסק יצא דמאצ"כ .והקשה בספר כפ"ת
אי מצוות אי צריכות כוונה מ"מ מתעסק גרע למה הוצר ש"ס להביא פסוק דזכרו תרועה הא
טפי דעכ"פ צרי לעשות בכוונה עשיית המעשה בהאי צד דמצות צריכות כוונה אלא דגבי אכילת
והפועל ההוא דאל"ה לא מחשב פועל ועושה מצה יצא משו דנהנה ,אבל בתקיעת שופר וכ
המעשה הזה כלל מידי דהוה מתעסק בחיובי בשארי מצוות לא יצא משו דבעי כוונה.
חטאת דאפילו עושה בשגגה לא מחשב ,ע"כ הוה והנלע"ד דעל הגמרא וכ אפירש"י לא קשיא ולא
סד"א דתוקע לשיר יהיה בכלל מתעסק כיו דלא מידי די"ל ודאי למ"ד מצ"כ לא מהני כלל סברת
שכ נהנה במקו כוונה לצאת ,ואי ראיה מתעסק
