Page 618 - HATAM-1
P. 618
הוספות והשלמות ˙·¢˙ ˘‡˙ÂÏ ˙˜ ·
להרחבת צעדו תחתיו במקו פנוי וריק ,א"כ מהו וא יעשה בשניה ריוח כשיעור פ' ,באנו לחשש
זה שאמרו שבני המ ומ"כ כותבי לבנה עג"ל, פסול אליבא דר"ת אפי' בדיעבד משו שעשה
הלא הלבנה אפס היא והאפס לא יכפל זה ע"ג מרצו מסורג דמבואר במ"ס דלא יקרא בו ,ולא
זה ,ע"כ נ"ל שכוונת רש"י היא ג"כ בטע מבעי א נאמר דה דרצו שעשה מסורג קאי
הירושלמי דכל בני דכ לא קאי ,והוא שכל אשירה פשיטא דיש חשש פסול ,אלא אפי' נימא
דבר העומד על יסוד שהוא רחב יותר הוא כפי' הגר"א דקאי אשאר כתב התורה ,מ"מ לא
מתקיי ,אבל א מלמטה הוא צר כמו למעלה גרע כתב השירה משאר מקומות שבס"ת שכל
הוא עשוי לפול ,ועיי פרש"י בתהלי י"ח על שמניח ריוח כשיעור פרשה במקו שא"צ הוא
הכתוב תרחיב צעדי תחתי וגו' שפרש"י המרחיב פסול ,וע"כ צרי לעשות האויר השני פחות
צעדיו אינו נוח לפול וכהו"א בלכת לא יצר משיעור פ' כדי שלדעת ר"ת נחשוב זה רק כריוח
צעד עכ"ל והיינו ה ,שהמרחיב צעדיו נמצא
רחב למטה יותר ,ע"כ אינו נוח ליפול ולא ימעדו אחד בשיטה זו.
קרסוליו ,ולכ בוני אריח עג"ל ולבנה עג"א שאז
האריח עומד על הלבנה שהיא רחבה כפלי , ‚"Ú‡Âדכשינהג כ יהי' האויר השני דבר מיותר
ולבנה עג"א ג"כ עומדת על יסוד יותר רחב ,לפי
שאצל האריח מלמטה נותני לבנה ונמצא בי לר"ת ובי לרש"י ,דהא ג לרש"י כל
שהלבנה העליונה עומדת על מחצית הלבנה עיקר מה שמניחי שני אוירי הוא כדי שיהיה
התחתונה ועל האריח שאצלה ,כי כל הלבני האריח האמצעי כולו ע"ג לבנה ,משא"כ זה
שבבני נותני אחת ע"ג שתי ,חצי' ע"ג זו שעושה רק רובו של אריח עג"ל אינו יוצא לדעת
וחצי' ע"ג זו ונמצא חסר מכא ומכא ע"כ רש"י אלא בדיעבד וא"כ יכול הי' לעשות כפי
נותני אריח במקו החסר להשלי ולהשוות את הצורה שנתבארה אליבא דר"ת דג בה יש רוב
הכותל ,וכאשר נעתק המשל הזה אל בני אד הכתב כנגד הריוח מצד א' ורוב הריוח כנגד
יאמר שיהיו מרחיבי צעדיה תחת ותהי' לה הכתב מצד ב' וא"כ מה שחולק שיטה אחת
תקומה ,ולהפ בני אריח עג"א ולבנה עג"ל לשלש בשני אוירי הוא דבר מיותר ,מ"מ אי
שאינו מתקיי הוא משל אל בני אד שלא יהי' לחוש לזה אלא כמו הפטור מ הדר ועושהו שנק'
לה מקו להרחיב צעדיה תחת ולא תהא לה הדיוט ,וכיו דעביד הכי כדי שלא לשנות מ
תקומה .ולפ"ז לפרש"י המקו החלק שבקל המנהג שנהגו לעשות ב' אוירי ע"פ פרש"י ע"כ
הוא משמש לית לנו סימ וציור הלבנה שבבני , פשיטא דאפי' כהדיוט לא הוי ,אבל א יעשה ב'
לפי שהוא כפלי מ הכתב כלבנה שהיא כפלי האוירי כשיעור ג"פ אשר וג האריח האמצעי
מהאריח וא"ש הלשו לבנה עג"ל כי החלק מורכב כדי לחוש לפר"ת וירושלמי ,זה נ"ל דהוי
שבאמצע הד נות לנו ציור מכותל הבנוי לבנה ככסיל בחוש הול שהרי לפר"ת יש כא חשש
עג"ל דלא קאי והוא סימ לבני המ שלא תהא
תקומה למפלת דהיינו שלא יהא לה מקו פסול אפי' דיעבד.
להרחיב צעדיה תחת ,לעשות יסוד למעמד ,
ולפ"ז ג לפרש"י האריחי והלבני נאחזי זה Î"Úנ"ל נכו בעז"ה ליזהר לכתוב רק אויר א'
בזה ואי הסדקי מכווני זה כנגד זה כמו
לפר"ת ,וצורת השירה שברמב" כפי מנהגנו היא כשיעור פ' והשני פחות משיעור פ' דזה
לדעתי מסכמת יותר לפר"ת מלפרש"י ,כי הבוני כשר אליבא דכו"ע .אבל הנוהג לעשות האויר
נותני לבנה אחת ע"ג שתי והחסר מכא ומכא האמצעי מכוו כשיעור האריח שעל גבו ,הוא
שלימי באריח מכא ואריח מכא והוא ממש יכול לעשות אפי' לכתחלה ב' האוירי שבשיטה
כצורת שירת הי שלפי מנהגנו שהשיטה האחרת כל אחד מה כשיעור פ' סתומה דכיו
המתחלקת לשתי הוא ציור שתי לבני והשיטה דעביד כפרש"י לא שיי חשש רצו שעשה
שעל גבה המתחלק לשלש הוא ציור לבנה מסורג ,כיו דצרי לעשות ב' אוירי כדי שיהי'
באמצע ואריח מכא ואריח מכא ,ולפ"ז בודאי
לכתחלה כולו של אריח ע"ג לבנה וז"פ.
‡ ¯Óהמעתיק .באשר לפ"ד הגאו המשיב לא
יצאנו מ המבוכה שיהיו ד' רש"י ופסק
הרמב" והטוש"ע דנהגינ כותייהו כנגד
ירושלמי מפורש וג לפי ההנחה שהלבנה שהוא
החלק לפרש"י הוא דבר שאינו ,והוא סימ
