Page 616 - HATAM-1
P. 616
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜
מבואר ברמב" פ"ז מה' ס"ת שג בפרשת פתו' להביא דבריו לחוש לו עכ"פ לכתחלה ,וביותר
או סתומה שיעור הריוח כמו ג"פ אשר הוא רק תקשי על המחבר שהוא פסק בשו"ע ש בפתו'
למצוה מ המובחר ע"ש וא"כ הריב"ש שמפרש שעשה סתו' יגנז א"כ הי' לו להביא ד' הריב"ש,
דברי הרמב" בפ"ח דבהאזינו מניח באמצע ועוד דבאמת אפי' נימא דה דרצו שעשה
השיטי כצורת סתומה דכוונתו ג על השיעור מסורג וכו' ,קאי אשירה ,אי הכרח לפרש כנזכר,
של הריוח ,היינו ג"כ רק לכתחלה ולא לעכב אלא יל"פ דרצו היינו שיטה ראשונה דאז ישיר
בדיעבד דדי' לבא ,מ הדי להיות כנדו ,ורק שצרי לכתבה כדרכה ועשאה מסורג כשירה או
בפחות מכשיעור ג' אותיות ודאי פוסל ג מסורג דהיינו השיטי מהשירה שעשה אחת מה
בדיעבד דזה לא נקרא ריוח כלל ,אבל הריב"ש רצו בלי ריוח כלל לא יקראו בו אבל תיקו
ש איירי לעני שיעור ט' אותיות ובזה ודאי רק
לכתחלה קאמר ,ולפ"ז י"ל הטע דבשיטה שיש מהני.
בה שני אוירי ג לכתחלה יכול לחלק הריוח
כשיעור פ' בי שניה משו דמה שמצוה מ ‡ .Ó"‰עיי בפני משה בירושלמי דמגלה פ"ג
המובחר להניח ריוח כמו ג"פ אשר ,הוא משו
דאור השיטי שבס"ת הוא כדי ג"פ הל' ז' שמפרש אריח עג"ל בזה"ל חצי
למשפחותיכ שה ל' אותיות ע"כ נוי והידור שורה מכא וחצי' מכא ותחתי' חצי שורה וכו'
הוא שיהא ריוח הפ' ער שליש מהכתב ,וכ ג וכ כולה עכ"ל ובאריח ע"ג אריח וכו' כלומר כל
בהשירה ,אבל במקו שצרי להניח ב' אוירי השורות שלפניה ושלאחריה שורה שלמה ע"ג
א יעשה כ"א כמו ט' אותיות יהי' הריוח מרובה שלמה )והיינו לבנה עג"ל( וה נכתבי אריח ע"ג
מ הכתב וזה א"צ אפי' להידור ,ע"כ סגי בריוח אריח .עכ"ל .ולפי דבריו אתי ה דרצו שעשה
מסורג בפשיטות שהלבנה היא רצו והאריח
ט' אותיות בי שניה אפי' לכתחלה. מכא ומכא הוא מסורג .א פירושו הוא כנגד
הרמב" והטוש"ע וג לפי פירושו בבני המ
„ÂÚÂשא יעשה כל ריוח כשיעור ט' אותיות ולבנה עג"ל קאי על השורות שלפניה
ושלאחריה משמע שכותבי בני המ באמצע
יצטר להרחיב את הד יותר ולהמשי הד והלא לקמ בסמו איתא בירושלמי דצרי
את אותיות השיטי שלפני השירה ושלאחרי' שיהא איש בראש דפא ואת בסופה וכו' וצ"ל
שאינו נכו לכתחלה ,ומה שהשיב הריב"ש דמפרש דר"ל בראש שיטה ובסו שיטה ועיי
להכשיר את הספר שהי' בו ריוח בי כל פסוק בבאר היטב בשו"ע או"ח סי' תרצ"א ס"ק ז'
ופסוק כמלא אות אחת גדולה וע"ז הוא דקאמר שנחלקו בזה השכנה"ג וגנת ורדי א כתב בני
הריב"ש שא הי' עושה ריוח מועט כזה בשירה המ בחצי הד ,ושכנה"ג פוסל .ועכ"פ לפ"ד
הי' פסול כי אינו שיעור פרשה אפי' בדיעבד ועיי הרמב" והטוש"ע יש לפרש ה דרצו שעשה
ברא"ש הל' ס"ת ובדברי חמודות ס"ק נ"ט ,ודי מסורג וכו' כמ"ש הגאו המשיב דקאי רצו על
זה של הריב"ש הועתק בשוע סו סי' רע"ד שיטה ראשונה דאז ישיר ומסורג אשאר השיטי ,
בהגה"ה דאויר פחות משיעור פרשה בי
הפסוקי אינו פוסל והיינו שהוא פחות משיעור ולאפוקי מדעת הפני משה.
פ' לכל הדעות אפילו בדיעבד. Î"‡Âאכתי אי לנו ראי' לחלק בשיעור הריוח
Ê"ÙÚÂממילא מיושב הא דלא הובא בשו"ע ד' של שיטות השירה ג פוק חזי מאי עמא
דבר שאי שו סופר נזהר בזה שיהיו הרוחי
הריב"ש הללו דהא לעני שני האוירי שבשיטות המתחלקות לשלש כל ריוח דוקא
אמרינ דג ריב"ש ס"ל דמצי למיעבד היכי דבעי פחות מכשיעור פרשה ,וחלילה להוציא לעז על
ורק חידוש דינו הוא לעני הריוח האחד שצ"ל
לכתחלה כשיעור ט' אותיות וזה לא הוצר רוב ס"ת לומר דלהריב"ש צריכי תיקו .
השו"ע להשמיענו דהא בארנו שהטוש"ע תופסי
כפרש"י באריח עג"ל וכמ"ש הט"ז ,ובארנו ˙‡ÊÏנ"ל דהריב"ש גופי' ס"ל דלא בעי שיעור
דלרש"י לכתחלה צרי להיות האריח האמצעי
כולו ע"ג חלק שתחתיו ובצדדי השיטה ט' אותיות רק לכתחלה ,ובהנ דמתחלקי
לשלש בב' אוירי ס"ל דהאי דבעי מצי למיעבד
א לעשות בכ"א כשיעור ט' אותיות או א ירצה
יכול לחלק הריוח הזה בי שניה .והוא כי
