Page 614 - HATAM-1

‫הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙˜‪˙Âχ˘ ÁÓ‬‬

‫ולעג"א‪ ,‬שאי הסדקי מכווני זה כנגד זה וכל‬ ‫שלפני השירה ושלאחרי' שאינו נכו לכתחלה ללא‬
‫החלקי נאחזי זה בזה והו"ל סימ תקומה‬ ‫צור ‪ .‬ולולא ד' הריב"ש הי' נ"ל בסברת הרמב"‬
‫לישראל חו מבני המ ומ"כ שאריח עג"א‬ ‫שנוי והידור הוא לס"ת שיהא הרווח כשיעור‬
‫ולעג"ל דבני דכ לא קאי והוא סימ שלא תהא‬ ‫מחצית הכתב‪ ,‬כדי שיהיו משולשי בער שוה‬
‫שני אצבעות כתב מכא ושני אצבעות כתב מכא‬
‫תקומה למפלת ‪.‬‬ ‫ושני אצבעות ריוח באמצע‪ ,‬אבל להריב"ש קשה‪,‬‬
‫א נראה דלק"מ‪ ,‬די"ל שהריב"ש הי' לו הנוסח‬
‫‪ ‰ ‰Â‬עמדתי בלשו הטשו"ע סי' ער"ה סעי' ג'‬ ‫ברמב" כמ"ש האור תורה‪ ,‬שהשיטה בא סוס עד‬
‫מי הי נחלקת לשתי ואותיותי' ארבעי במספר‪,‬‬
‫שכ' א שינה בפזור לא פסל ובלבד שיהא‬ ‫וע הריוח הוא כשיעור מ"ט אותיות וא"כ הי'‬
‫אריח עג"ל ולמה לא סיימו בלשונ ג לבנה ע"ג‬ ‫צרי לצמצ הכתב בשיטה זו אפי' בשש אצבעות‬
‫אריח‪ .‬והמקור שאעג"ל ולעג"א מעכב הוא‬
‫מירושלמי דמגלה פ' בני העיר‪ ,‬דאמר ר' זעירא‬ ‫ולא הי' אפשר כלל בפחות‪.‬‬
‫כל השירות נכתבות אעג"ל ולעג"א‪ ,‬בני המ‬
‫ומלכי כנע אריח ע"ג אריח ולעג"ל‪ ,‬למצוה או‬ ‫‡‪ Ì Ó‬נ"ל כי ג הסופרי שנהגו לכתוב האריח‬
‫לעכב‪ ,‬א"ל לעכב‪ ,‬ומשמע דאכולה מלתא קאי ה‬
‫אבני המ ומ"כ‪ ,‬וה אכל השירות‪ ,‬א י"ל‬ ‫האמצעי יותר ארו מ הריוח שתחתיו‬
‫דהטוש"ע אזלי לטעמייהו דס"ל כפרש"י דלבנה‬ ‫יש ג לה על מה שיסמכו‪ ,‬כי אעפ"י שהרמב"‬
‫הוא החלק‪ ,‬א"כ לא שיי לפסול בדיעבד אלא‬ ‫והטוש"ע בודאי הסכימו לפרש"י‪ ,‬א בירושלמי‬
‫באריח עג"ל‪ ,‬שהטע לפרש"י הוא שיש בזה‬ ‫פ"ג דמגלה וכ במס' סופרי משמע להדיא‬
‫סימ תקומה לישראל שיהא לה מקו להרחיב‬ ‫כר"ת דלבנה ואריח שניה מ הכתב‪ ,‬רק לא‬
‫צעדיה תחתיה ‪ ,‬אבל בלבנה עג"א לא שיי‬ ‫כפי' הר" אלא כפי' האור תורה‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫סימ ‪ ,‬דהא לבנה הוא חלק‪ ,‬והוא דבר שאינו‪ ,‬ולא‬ ‫האור תורה פ' האזינו וז"ל‪ :‬כ' הר" בספ"ק‬
‫שיי בו סימ כלל‪ ,‬ע"כ א שינה בה ולא כתב‬ ‫דמגלה וכו' שכשאי בחומה בליטות אי אפשר‬
‫איזה פע לבנה עג"א כגו שהניח לבנה ע"ג‬ ‫להוסי עלי' ולחזקה וכו'‪ ,‬ואני אומר ומה בכ ‪,‬‬
‫א החומה נבנתה מתחלה בתק א"צ לבליטות‬
‫לבנה וכיו"ב אינו מעכב בדיעבד‪.‬‬ ‫ולהוסי עלי'‪ ,‬ואדרבה מנהג כל הבוני לבנות‬
‫באבני גזית בלי בליטות‪ ,‬א באמת דמי עיני'‬
‫‪ Ê"ÎÂ‬לפרש"י וטעמו אבל לפר"ת ולטע‬ ‫דמר הר" כדלא חזי בגינא‪ ,‬והיינו טעמא כי‬
‫מנהג הבוני להשי אריח עג"ל ולעג"א ובזה‬
‫הירושלמי ג לבנה ע"ג אריח הוא מעכב‬ ‫הבני מתקיי כי כל החלקי נאחזי זה בזה‪,‬‬
‫כמו אעג"ל‪ ,‬והיינו שיהא מצד אחד אריח עג"ל‬ ‫אבל כשיוש אריח ע"ג אריח ולעג"ל תבקע‬
‫ומצד השני לבנה עג"א דהיינו שכותב מימי‬ ‫החומה ותפול וז"ש בירושלמי דמגילה בני המ‬
‫שיטה קצרה ואחרי' ריוח כשיעור ואחריו שיטה‬ ‫ומלכי כנע נכתבי אעג"א ולעג"ל דכל בני דכ‬
‫ארוכה‪ ,‬ובשיטה שני' כותב מימי ארוכה אחריו‬ ‫לא קאי ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ הוא ג במס' סופרי פי"ג‬
‫ריוח ואחריו קצרה ובזה נמצא אעג"ל מימי‬
‫ולעג"א משמאל‪ ,‬וכל החלקי נאחזי זב"ז‪ ,‬וא‬ ‫הל' ג'‪.‬‬
‫הי' עושה בשני הצדדי אעג"ל פשיטא שבני‬
‫כזה לא מצי קאי ועוד גרוע יותר מאריח ע"ג‬ ‫‪ ˙Ó‡·Â‬לפי הגירסא שברש"י במגילה ש שלא‬
‫אריח ולעג"ל וז"פ‪ ,‬ולפ"ז שפיר נהגו הסופרי‬
‫שכותבי כתב האמצעי ארו יותר מהריוח‬ ‫תהא לה תקומה משמע ג"כ כטע‬
‫שתחתיו כדי שיהא מורכב בקצותיו על הכתב‬ ‫הירושלמי שבני כזה אי לו תקומה ואפי' לפי‬
‫שבשיטה תחתונה‪ ,‬כדי לצאת י"ח ג לדעת ר"ת‬ ‫הגירסא שלא תהא תקומה למפלת ג"כ י"ל‬
‫וכטע הירושלמי מאחר שג לפרש"י כשר‬ ‫כטע הירושלמי‪ ,‬ועכ"פ הרי בפירוש לשו אריח‬
‫בדיעבד בכה"ג כדכתיבנא מטע רובו ככולו‪,‬‬ ‫עג"ל ודאי לא פליגי ש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬ולפי‬
‫משא"כ א הכתב העליו אינ' מורכב על כתב‬ ‫טע הירושלמי משמע ודאי כר"ת‪ ,‬וג ניחא למה‬
‫התחתו אלא מכוו כשיעור הריוח שלמטה‪ ,‬א"כ‬ ‫קרי להו אריח ולבנה‪ ,‬לא כפרש"י לפי שהחלק‬
‫אע"פ שלפרש"י נכו הוא לכתחלה‪ ,‬אבל לדעת‬ ‫רחב כפלי מ הכתב‪ ,‬אלא דהכי קאמר‪ ,‬כל‬
‫ר"ת יש בו חשש פסול ג בדיעבד לפי שלדעת‬ ‫השירות נכתבי כעי בני המתקיי ‪ ,‬אריח עג"ל‬