Page 611 - HATAM-1
P. 611
‰Ó˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ קצ Ì˙Á
‡ ‡¯·Èדלפו רהיטא קשה א לפרש"י מנל ‰ÊÓÂיצא הדבר לחלק שיטה אחת לשלש ושיטה
לחלק שיטה לשלש הא אפשר לעשות א' לשתי כדי שהכתב האמצעי יהי' כולו
אעג"ל ולעג"ע כ ,שיטה אחת אריח מכא ואריח ע"ג ריוח שמתחתיו ,אבל לפר"ת מני לחלק
מכא ולבנה באמצע ושיטה אחת חלק מכא שיטה אחת לשלש ,הלא לר"ת יש לחלק כל
וחקל מכא ואריח באמצע ,אי נמי שיטה אחת השיטות רק לשתי וצורת אריח עג"ל ולעג"א
אריח בימי הד ולבנה דהיינו חלק בשמאל בסו תהי' כ .בשיטה אחת כותב אריח דהיינו כתב
השיטה ושיטה אחת לבנה בימי ואריח בשמאל קצר בצד ימי ומניח ריוח כשיעור פרשה סתומה
וכותב כתב ארו עד לסו השיטה ,ובשיטה שני'
ונמצא אעג"ל ולעג"א. כותב כתב ארו בצד ימי ומניח ריוח וכותב כתב
קצר משמאל וכ בסדר זה כל השיטי ונמצא כתב
„ÂÚÂיש תימה על פרש"י ממנחות ד ל"א:
קצר ע"ג ארו וכתב ארו ע"ג קצר.
מזוזה שכתבה שתי שתי כשרה ,אבעיא
להו שתי שלש ואחת מאי אמר רנב"י כש"כ ‡‰Âדאמרינ במס' סופרי האזינו שעשאה
דכשרה ,דעשאה כשירה ,ופרש"י כשירה דאז
ישיר שכותב שיטה א' ארוכה ושיטה א' קצרה שירה ושירה שעשאה כהאזינו לא יקרא
שאינו ממלא כל השיטה ,והיינו ממש כפר"ח בו היינו דבהאזינו הריוח הוא באמצע הכתב שוה
ונמצא רש"י סותר את עצמו ,א נ"ל דלק"מ, בכל הד וע"כ נקרא הכתב לבנה ע"ג לבנה ואי
דרש"י מודה לר"ת דבראשי השיטי כותבי ש אריחי כלל כמש"כ הר" אליבא דפר"ת,
בשירת הי כתב קצר ע"ג ארו ,והטע י"ל ובשירת הי הוא כמוש"נ ,אבל אי שו רמז
משו דמדאמרינ כל השירות כול נכתבות לר"ת לחלק שיטה לשלש ורק לפרש"י ,א יעשו
אעג"ל וכו' חו מזו וכו' משמע שאי חלוק כפי הצורה הנ"ל אע"פ שג בה יש מ הכתב
ביניה אלא בדבר זה בלבד ,אבל בצורת הלבנה ע"ג ריוח ומ הריוח ע"ג כתב כי בשיטה הקצרה
כול שוי ,וא"כ כמו שבבני המ ומ"כ יש נשאר ריוח כנגד הכתב ,וחלק מ השיטה
להלבנה צורת פ' סתומה ,כ ג שירת הי הארוכה יהי' כנגד הריוח ,מ"מ הרי יש בזה ג
ושירות דבורה ודוד הלבנה היא בצורת פ' כתב ע"ג כתב במקצת ,ולפרש"י כל כתב נקרא
אריח וא"כ הוי במקצת ג אריח ע"ג אריח ,לכ
סתומה. נטו מצורה זו והוצרכו לחלק שיטה א' לשלש
ושיטה א' לשתי כדי שיהי' האריח האמצעי
‰Ê·Âהרוחנו טע נכו למה שכ' האור תורה כולו ע"ג לבנה דהיינו החלק .ולפ"ז ודאי יש
ליזהר שיהא שיעור הריוח מכוו לשיעור הכתב
שבכל ס"ת המדויקי יש בשיטות שעל גבו ,שאל"כ מה הועילו חכמי בתקנת
המתחלקות לשלש רק תיבה אחת בראש השיטה
ותיבה אחת בסו השיטה וכ מצא בספר לחלק השיטה לשלש.
הרמב" מכת"י ולא כמו שנדפס בספרי רמב"
שלפנינו ,אבל לא כתב טע ע"ז ,ולפי המבואר „ÂÚÂיש משמעות לזה ממה שפרש"י שבבני
א"ש ,דבאמת לפי פרש"י הי' ראוי להיות בצדדי
שבשיטה שיש בה אריח באמצע ,חלק מכא המ ומלכי כנע כותבי אעג"א ולעג"ל
וחלק מכא כדי שיהי' ג בצדדי אריח עג"ל שלא תהא תקומה למפלת ,שלא יהא לה מקו
ולעג"א כמו שהקשינו אלא הטע הוא משו להרחיב צעדיה תחתיה ,משמע דהיינו כעי
דהלבנה צ"ל בצורת פ' סתומה דוקא ,ע"כ אי הא דאיתא בפ' חלק ד צ"ה אתרמי לי' ניסא
לכתוב בצדדי אלא תיבה אחת ,שדי בזה לת ומכא ארעא מתותי' הה"ד תרחיב צעדי תחתי,
דכיו דרויח לי' עלמא מצי קאי ,משא"כ
להלבני צורת פ' סתומה. באעג"א ולעג"ל אי לו מקו להרחיב צעדו
תחתיו וכשנופל לא מצי קאי ,ולפ"ז משמע
‡ÏÈÓÓÂמיושב פרש"י דמנחות ל"א ,שלא הי' דבשירת הי צרי שיהא הריוח מכוו בשיעורו
כמו האריח ואדרבה משמע קצת שיהא הריוח
יכול לפרש דכשכתבה שתי שלש רחב קצת יותר מ האריח ועכ"פ לא יהא קצר
ואחת יש למעלה מקו פנוי כנגד התיבה
השלישית בשיטה שני' ולמטה בשיטה שלישית ממנו.
יש מקו פנוי כנגד שתי תיבות ,והו"ל לבנה
עג"א ואריה עג"ל ,ז"א ,דכיו שהריוח פתוח
