Page 251 - Step and repeat document 1
P. 251
תורת חכם 'א ענף -חכם דימלת ןיד ונימיב גהונ האם רנא
כתיבת פרשיות לא יהיה לתינוקות במה ללמוד ותתבטל תורה מישראל ,ח"ו ,על
כהאי גוונא אמרינן "עת לעשות לה' הפרו תורתך" דהיינו ,שמוטב ותתבטל הלכה
זו של איסור כתיבת מגילה ,מאשר יתבטלו עם ישראל מלימוד תורתנו הקדושה,
והוא דומיא ד"עת לעשות לה' הפרו תורתך" של היתר כתיבת התלמוד ,תורה
שבעל פה ,שאף על פי שנאסרה בכתיבה 1,מכל מקום משום "עת לעשות לה'"
התירו לכותבה ,והוא הדין לנידון דידן.
ופשט רבה אין כותבים לפי שאין כותבים ,וביאר בספר הערוך ערך "לפי" שכך
קבלה בידם ,שאין כותבים מגילה אלא ספר תורה שלם ,וכתב רש"י
שהאיסור הוא לשתי השיטות .והקשו על דברי רבה ,איתיביה אף היא עשתה
טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה ,והכיצד? הרי אסור לכתוב פרשה מן
התורה ,ותירצו אמר רבי שמעון בן לקיש משום ר' ינאי באלף בית ,ופרש"י כלומר
בראשי תיבות שבכהאי גוונא הוי שינוי מכתיבה רגילה ,ומותר .ובתירוץ האחרון
של הגמרא אמרו שפרשת סוטה זו נכתבה בסרוגין ופרש"י תחילת המקרא היה
כתוב תיבה שלמה ולבסוף ראשי תיבות ,ובכהאי גוונא אינו נחשב ככותב פרשה
מן התורה ,דהוי שינוי מצורת הכתיבה הרגילה בספר תורה ולכן מותר .והרמב"ם
בשו"ת פאר הדור (סי' ז') ,ובהלכות ספר תורה (פרק ז' הלכה יד) פירש שלש תיבות
בשיטה אחת ובשיטה שמתחתיה עוד שלש תיבות ,או שלא יכתבו כל התיבה
בשלמותה אלא חלק ממנה והוא שינוי מדרך הכתיבה הרגילה ,ומותר .ולמעשה
כתבה הגמרא שאיסור כתיבת מגילה להתלמד ,הוא מחלוקת תנאים בין תנא קמא
לר' יהודה ,שלדעת תנא קמא אסור לכתוב מגילה לתינוק להתלמד אלא אם כן
דעתו להשלים ,ור' יהודה סבירא ליה שכל שיש עניין שלם בפני עצמו מותר
לכתוב ,ואין צריך ספר תורה שלם דווקא ,כגון מבראשית עד דור המבול וכו',
ומהגמרא מוכח שהלכה כרבה וכתנא קמא ,שאין כותבים מגילה להתלמד.
היתר כתיבת חומש בפני עצמו
ב .והנה לכאורה הלכה זו שאין כותבים מגילה להתלמד קשיא וסתרה לגמרא
אחרת באותו הדף (גיטין ס ).שמוכח שם שמותר לכתוב חומש בפני עצמו כגון
.1ובעיקר הטעם של איסור כתיבת תורה שבעל פה עיין במסכת גיטין (דף ס ).ובתמורה (דף יד):
שלמדו זאת מפסוקים ,ועי' בריטב"א גיטין (דף ס ):שכתב טעם לדבר ,שדברים שבעל פה מוסברים
ומוטעמים יפה יותר בעל פה מאשר בכתב ,ולכן אסרה התורה לכותבם ,כדי שיוסברו יפה יותר
בעל פה ,ולקמן נכתוב בשמו טעם לאיסור אמירה בעל פה של תורה שבכתב.
