Page 256 - Step and repeat document 1
P. 256
אי ןמיס -שדוקה יבתכ תשודק ןיד תורת חכם רנו
דלא אפשר כתבינן ואפילו הכי פשט ליה רבה דאין כותבים [וא"כ כיצד אפשר
לתרץ דברי הרי"ף מטעם דלא אפשר כשטעם זה עצמו נדחה ולא נתקבל בגמרא].
והר"ן בפרק הנזכר תמה על הרי"ף ולא הליץ בעדו כלל אלא שבריש פרק כל
כתבי כתב דמשמע דטעמיה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך דדבר הלמד
מענינו הוא וכדאיתא התם ,עכ"ל .וזה כעין טעם שני שכתב הרא"ש משום דלא
אפשר לכל עני שבישראל וכו' ,וצריך לומר דבימי האמוראים לא היה כל כך 8
חסרון ספרים כמו בזמן הרי"ף ,ומשום הכי אף על גב דאביי ורבה לא חשו למאי
דלא אפשר היינו מפני שהיה להם ספרים בדוחק כגון ללמוד ד' או ה' בספר אחד,
ובימי הרי"ף לא היו להם ספרים אפילו ללמוד י' בספר אחד ואם היה אוסר להם
לכתוב מגילה היו מתבטלים ונמצאת תורה בטלה ח"ו ,ומפני כך סתם וכתב להתיר
משום עת לעשות לה' וכו' .נמצא שמרן הב"י מחלק בין דוחק לדוחק ,שבדוחק
גדול עד כדי שתשתכח תורה ח"ו ,בודאי שאמרינן "עת לעשות לה' הפרו תורתך",
אבל בדוחק שאינו כ"כ גדול ,שאין חשש שתשתכח תורה לא אמרינן ,ולכן לא
קשיא מדברי רבה בגמרא על הרי"ף דלא דיברו באותו דוחק.
ויותר נראה לומר דסבירא ליה להרי"ף דלא קיימא לן כרבה בהא משום דאיהו
אזיל לטעמיה דאמר התם האי ספר דאפטרתא אסור למקרי ביה בשבת
משום דלא ניתן ליכתב וכיון דאסיקנא ולא היא דהא רבי יוחנן וריש לקיש מעייני
בסיפרא דאגדתא וכו' הכא נמי כיון דלא אפשר "עת לעשות לה'" הוא ממילא
משמע דנקטינן דכותבין מגילה לתינוק להתלמד בה מההוא טעמא גופיה דעת
לעשות לה' וזה כפתור ופרח .עכ"ל מרן הב"י זיע"א.
ובתירוץ זה האחרון משמע ליה למרן שאין הלכה כרבה כלל ,ולא כבתירוץ שלפניו
שהלכה כרבה אלא שבדוחק גדול מאוד מתירים דליתא ,אלא אין הלכה
כרבה כלל ,וכל שיש דוחק מתירים לכתוב מגילה להתלמד בה .והראיה לזה ,שרבה
אסר כתיבת מגילה ,וכן כתיבת ספר הפטרות (גיטין ס ).מאותו הטעם דלא ניתן
להיכתב ,שכשם שהתורה שלימה ניתנה ואי אפשר להפרידה ,או שחתומה ניתנה,
כך ספרי הנביאים כן ,שאי אפשר להפרידו או שנכתב כולו יחד (עי' ערוך השולחן סי'
רפג סע' יג בהערה שם) וכיון שהגמרא עצמה פסקה דאין הלכה כרבה בספרא
דאפטרתא ,סבירא ליה להרי"ף דהוא הדין במגילה ,דהם מאותו הטעם .ולכן כל
