Page 109 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 109
פרק תשיעי 108
קילל את משיח ה/״)יט,בב( .בעבר ,כאשר ביקש דוד למנוע את אבישי מלפגוע
בשאול ,היה זה הוא שנימק את התערותו באיסור הפגיעה במשיח ה .,עתה
מתחלפים הקולות ,ודווקא בשם כבודו של משיח ה ,מבקש אבישי לחסל את
שמעי .גם הפעם יכעס דוד ,וגם הפעם יפתח דוד דבריו במילים ״מה לי ולכם
בני צרויה ,,,וימשיך לבטא את מורת רוחו באומרו :״כי תהיו לי היום לשטן״
)יט,כג( ,אך הפעם מזכירים דבריו את דברי אבישי כשביקש לפגוע בשמעי
בראשונה .אז אמר אבישי :״למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך,,,
ועתה שואל־אומר דוד :״היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני
מלך על ישראל) ,,פס ,בג(.
אבישי אינו מוצא מסילות אל לב המלך ואינו מצליח לשנות את דעתו; לא כן
אחיו יואב .כאשר הוא רוצה לשכנע את דוד להשיב את אבשלום הגולה
מגשור ,לאחר רצח אחיו אמנון ,הוא יודע בי פנייה ישירה שלו אל המלך
תחטיא את המטרה .הוא מבין ״כי לב המלך על אבשלום) ,,שמ״ב יד,א( ,כי נפש
המלך יוצאת אל בנו ,ולפיכך הוא חפץ כי המלך יתבונן אל נפשו פנימה ויכיר
בחוסר הטעם שבדחיית הבן האהוב .משום כך שם יואב את דבריו בפי אשה
חכמה מתקוע ,המציגה בפני המלך — באמצעות סיפור המעורר את זכר
מעשה קין והבל — דילמה משפחתירדמשפטית דומה)אך בפירוש לא זהה( לזו
שבה נתונים הוא וביתו :״...אשה אלמנה אני וימות אישי .ולשפחתך שני בנים
וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אותו .והנה
קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמיתהו בנפש אחיו
אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכיבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום
לאישי שם ושארית על פני האדמה) ,,פס ,ה־ז( .שלא כבסיפורה הבדוי של
האשה החכמה ,לדוד בנים רבים ונשים רבות ,ואין סכנה כי יוותר ללא שם
ושארית .אך פסיקת דוד לטובת האשה ,פסיקה המונעת גאולת דם :״חי ה ,אם
יפול משערת בנך ארצה) ,,פס ,יא( ,תגרום לו להבין כי אפשר לו לפתוח פתח
של תשובה לבנו אבשלום .דוד מבין ,לבסוף ,בי יד יואב בדבר)פס ,יט( ,והאשה
מודה כי ״יואב הוא ציווני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה.
לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה) ,,פס ,ינדב(.
יואב מצליח במלאכת השכנוע גם בסיטואציה קשה מן הראשונה :הוא שעלה
בידו להשיב את אבשלום ,יביא בסופו של דבר למותו ,במהלך המרד שמרד
הבן באביו .והנה ,למרות כאבו העמוק של דוד על מות בנו)שמ״ב יט,ב( ,אין
יואב מתיירא להתייצב לפני מלכו ולזרוק בו מרות :״הובשת היום את פני כל
עבדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש בניך ובנותיך ונפש נשיך ונפש
פילגשיך .לאהבה את שונאיך ולשנוא את אוהביך כי הגדת היום כי אין לך
שרים ועבדים כי ידעתי היום כי לא)קרי :לו( אבשלום חי וכולנו היום מתים כי
