Page 108 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 108
107 מה לי ולכם בני צרויה
גם אבישי אינו יודע היסוס מהו והריהו נכון להתנדב לכל משימה .כאשר שואל
דוד ״מי ירד אתי אל שאול אל המחנה )שמ״א בו,ו( ,משיב אבישי ״אני ארד
עמך״)שם( .הוא זה המציל את חיי דוד מידי ישבי ,מילידי הרפה)שמ״ב בא,יז(,
ועל גבורתו אכן הילכו סיפורי נפלאות ,כגון ש״עורר את חניתו על שלוש מאות
חלל״)שם בג,יח; ושמא הכוונה שעשה כן בפעם אחת ,והשווה לעיל פס׳ ח(.
על גבורת יואב ,הבכור שבאחים ,שר צבאו של דוד)שם ח,טז( ,כבר הרחבנו את
הדיבור )בפרק שמיני( ,וכאן נזכיר רק את דבריו המרשימים בשעת המערכה
כעד עמון וארם ,דברים המגלים פן בלתי ידוע שלו — אמונתו המובהקת בה:,
״...חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו וה ,יעשה הטוב בעיניו) ,,שמ״ב י,יב(.
ושמא יש לגרוס ״ארון אלהינו״ תחת ״ערי אלהינו״; הארון אכן מצוי עם
הלוחמים בשדה הקרב ,כפי שעולה מדברי אוריה בפרק הבא :״הארון וישראל
ויהודה יושבים בסוכות ,ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים״)יא,יא(,
ויש בפסוק זה לגלות טפח מהערצת הלוחמים ונאמנותם ליואב הלוחם עמם
כתף אל כתף.
כיוון שבני צרויה ניצבים תמיד לצד דוד בשדה המערכה ,ואף נכונים לסוכך
עליו בגופם ,לא פלא הוא שאנו מרבים לשמוע את קולם; לעיתים נדמה שאי
אפשר להפריד בין המלך לבינם ,כאילו אין הם אלא כלי לביטוי התלבטויותיו
של דוד בנפשו פנימה :המלך יבטא השקפה אחת ,ואלו יתנו את קולם
להשקפה שנייה ,סותרת ,שאף היא אינה זרה למלך .כאשר נופלת ביד דוד
ההזדמנות הראשונה להכות את שאול ,הוא כורת את כנף מעילו של המלך,
ואחר כך ניחם על כך :״חלילה לי מה ,אם אעשה את הדבר הזה לאדוני
למשיח ה ,לשלוח ידי בו כי משיח ה ,הוא) ,,שמ״א כד,ז( .בפרק המקביל ,הקול
המבקש לפגוע בשאול הוא קולו של אבישי :״סגר אלהים היום את אויבך בידך
ועתה אכנו נא בחנית ובארץ...״)שם בו,ח( ,ולו משיב דוד :״אל תשחיתהו כי מי
שלח ידו במשיח ה ,וניקה״)פס ,ט; וראה בהרחבה לעיל ,פרק חמישי(.
אבישי מקנא לדוד ונכון למהר ולשלוף את חרבו גם כאשר בן משפחתו של
שאול ,שמעי בן גרא ,יפגע בכבוד מלכו)שמ״ב טז,ט( .הפעם נוקט אבישי בלשון
גסה מאוד המשקפת את חרונו על קללת שמעי :״למה יקלל הכלב המת הזה
את אדוני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו״)פס ,ט( .בתשובת דוד לאבישי
ניכר חוסר סבלנותו כלפי בני צרויה :״מה לי ולכם ,,,...מחד גיסא ,ומאידך גיסא,
השתלטה על דוד נמיכות רוח משום הכרתו כי אפשר שיד ה ,היתה בדחיקתו
אל שפל המדרגה :״וכי ה ,אמר לו קלל את דוד ...הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה,״
)פס ,י־יא( .בשוב דוד ירושלימה ,לאחר דיכוי מרד אבשלום ,שוב יופיע שמעי
האופורטוניסט ,והפעם דברי חנופה וחלקלקות בפיו .אך אבישי הנוקם והנוטר
באחת :עדיין הוא מבקש לחסל את שמעי :״התחת זאת לא יומת שמעי כי
