Page 104 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 104

‫‪103‬‬  ‫בין גבורת דוד לגבורת אלוהיו‬

‫במערכה על אדום‪ .‬במרכז‪ ,‬בדין וחשבון ״הרשמי‪ ,,‬אודות המערכה האדומית‪,‬‬
‫הושמט חלקו של יואב כליל‪ :‬״ויעש דוד שם בשובו מהבותו את ארם בגיא מלח‬
‫שמונה עשר אלף וישם באדום נצבים בכל אדום שם נציבים ויהי כל אדום‬
‫עבדים לדוד ויושע ה‪ ,‬את דוד בכל אשר הלך״ )שמ״ב ח‪,‬יג־יד(‪ .‬אפשר שהד‬
‫לחלקו של יואב במערכה זו נשתמר בסמיכותו של סיפור הנצחון על אדום אל‬
‫רשימת הפקידים שראשון להם יואב‪ :‬״ויואב בן צרויה על הצבא‪,...‬׳)פס‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫דומה כי בטרם סולק יואב מן הסיפור נסמך יואב שבסיפור אל יואב שברשימה‪.‬‬
‫חלקו של יואב בנצחון על אדום שב ונזכר‪ ,‬ושוב בשוליים‪ ,‬בסיפור על הדד‬
‫האדומי‪ ,‬מן השטנים שהקים ה‪ ,‬לשלמה‪ :‬״ויהי בהיות דוד את אדום בעלות‬
‫יואב שר הצבא לקבר את החללים ויך כל זכר באדום‪ .‬כי ששת חדשים ישב שם‬
‫יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום‪) ,,‬מל״א יא‪ ,‬טו־טז(‪ .‬ומעניין כי‬
‫בגירסת בעל דברי־הימים למסופר בספר שמואל נזכר בן אחר של צרויה ככובש‬
‫אדום‪ :‬״ואבישי בן צרויה היכה את אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף וישם‬

                     ‫באדום נציבים ויהיו כל אדום עבדים לדוד‪...‬״)דה״א יח‪,‬יב־יג(‪.‬‬
‫הדים לביקורת על דוד היושב ספון בביתו תחת להימצא בשדה הקרב ניתן‬
‫לשמוע גם מחוץ לסיפור בת־שבע; בשני מקרים בספר שמואל מתפלמסים‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬המספרים עם האשמות דומות שהוטחו במלך‪ .‬בשעת מרד אבשלום‬
‫אומר המלך לעמו ״יצא אצא גם אני עמכם״)שמ״ב יח‪,‬ב(‪ ,‬אך הם משיבים לו‪:‬‬
‫״לא תצא כי אם נוס ננוס לא ישימו אלינו לב ואם ימותו חצינו לא ישימו אלינו‬
‫לב כי עתה כמונו עשרה אלפים ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור״)פס‪ ,‬ג(‪.‬‬

          ‫המלך מקבל את דין עמו ואומר‪ :‬״אשר ייטב בעיניכם אעשה״)פס‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫בנספח לספר שמואל‪ ,‬בראש אשכול האנקדוטות שבו מופיעה גם האנקדוטה‬
‫שציטטנו לעיל על הריגת גלית בידי אלחנן‪ ,‬משולב המעשה הבא‪ :‬״ותהי עוד‬
‫מלחמה לפלישתים את ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלישתים ויעף‬
‫דוד‪ .‬וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלוש מאות משקל נחושת‬
‫והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד‪ .‬ויעזור לו אבישי בן צרויה ויך את‬
‫הפלישתי וימיתהו אז נשבעו אנשי דוד לו לאמור לא תצא עוד אתנו למלחמה‬
‫ולא תכבה את נר ישראל״)שמ״ב בא‪,‬טו־יז(‪ .‬לא דוד הוא זה אשר בחר לפרוש‬

                                 ‫משדה הקרב; שבועת אנשיו היא שהכריעה את הכף‪.‬‬
‫פרישתו של המלך מאונם משדות הקטל מאפשרת לספר בשבח אנשיו ומעללי‬
‫גבורתם‪ .‬קובץ ארבעת סיפורי הגבורה מסתיים בכתוב ״את ארבעת אלה יולדו‬
‫להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו‪) ,,‬פס‪ ,‬בב(‪ .‬בפסוק הסיום משתדל איפוא‬
‫המקבץ לחלוק את התהילה בין הגיבורים לבין דוד‪ ,‬והוא אף מקדים אותו‬
‫להם‪ .‬ספר דברי־הימים מעדיף להשמיט את המעשה הראשון בסידרה‪ ,‬זה‬
‫המספר בחולשת המלך ושבועת אנשיו לו‪ ,‬הן מפני שלא טחו עיניו מראות את‬
   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109