Page 100 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 100
99ב י ן ג ב ו ר ת ד ו ד ל ג ב ו ר ת א ל ו ה י ו
ויואל )שמא :״וילא״( ללכת כי לא ניסה ,ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת
באלה כי לא ניסיתי ויסירם דוד מעליו) ,,פס ,לה־לט( .הנסיון אינו עולה יפה,
ונער הרועים יתייצב מול האויב ובידו חלוקי אבנים וקלע)פס ,מ( .גלית ,הלוחם
המהולל ,בז לדוד ,״כי היה נער ואדמוני עם יפה מראה) ,,פס ,מב( ,נער הדומה
יותר לנערה ורודת לחיים מאשר ללוחם קשוח ,והריהו אומר לו ״הכלב אנכי כי
אתה בא אלי במקלות) ,,פס ,מג(.
יוסף בן מתתיהו שם בפי דוד דברים ההופכים את נחיתותו ,את היותו אנטי־
לוחם ,ליתרון :״אל יהא רוחך מדוכא ,המלך ,ואל תפחד! אני אשפיל את
שחצנותו של האויב ...וכך יהיה האויב הזה לצחוק וצבאך יזכה לתהילה רבה,
אם ייהרג)האיש( לא בידי איש מוכשר למלחמה ומנוסה בטכסיסי קרב ,אלא
בידי מי שנראה עדיין כנער״)קדמוניות היהודים ,ספר שישי ט,ב( .והנה ,גלית
המחרף את אלוהי דוד קורא עליו תיגר ,אך דוד ,המשליך יהבו על אלוהיו,
נענה לאתגר :״אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה,
צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת״)פס ,מה( .לא את גלית לבדו בא דוד
הקטן ללמד לקח אלא גם ,ואולי בעיקר ,את עמו שלו :״וידעו כל הקהל הזה כי
לא בחרב ובחנית יהושיע ה ,כי לה ,המלחמה ונתן אתכם בידנו״ )פס ,מז(.
נאומו של דוד הוא לוז הסיפור ,ואף גלית מאזין לו בסבלנות מרובה .דוד הורג
את הפלישתי בנשק לא נשק ,באבן ,ושוב מדגיש המספר :״וחרב אין ביד דוד״
)פס ,נ( .בחרבו של הפלישתי יסיר דוד את ראש הפגר )פס ,נא(.
נצחונו של דוד על גלית מתועד במזמור קנא שבתרגום השבעים )וכבר עסקנו
במזמור זה בפרק שלישי( ,הן בכותרתו :״...אחרי הילחמו עם גלית /,והן
בסיומו :״יצאתי לקראת הפלישתי ויקללני באליליו .ואנכי שלפתי חרבו
ואכרות ראשו מעליו ואסיר חרפה מבני ישראל״)פס ,ו־ז( .במגילת המזמורים
מקומראן ,לעומת זאת ,נזכרת מפלת גלית בראשו של מזמור קטוע ,הניצב מיד
לאחר המזמור המקביל למזמור קנא שבתרגום השבעים :״תחלת גב]ו[רה
ל]דו[יד משמשחו נביא אלוהים .אזי רא]י[תי פלישתי מחרף .,,...הן המזמור
היווני והן זה העברי מדגישים כי עיקר הסיפור בעונשו של גלית על שהרחיב
פיו כלפי אלוהי ישראל.
תרגום השבעים מקדים גם למזמור קמד )הוא מזמור קמג בתרגום זה( כותרת
הכורכת אותו עם נצחון דוד על גלית :״לדוד על גלית״ .מי שהוסיף כותרת זו
למזמור עשה כן מפני שהמדבר במזמור אכן מברך את אלוהיו על שהכינו
למלחמה :״ברוך ה ,צורי המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה״)פס ,א( .אויביו
של המשורר במזמור קמד ,אשר מידם הצילהו ה ,,הם ״בני נכר אשר פיהם דבר
שוא״)פס ,ז־ח,יא( ,אפיון המעורר אסוציאציות מתבקשות מאליהן למעשה דוד
וגלית )וראה בהרחבה להלן ,פרק שלושה־עשר(.
