Page 124 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 124

‫י ר ו ש ל י ם — ע י ר ד ו ד ‪123‬‬

‫בעלה של הפילגש מסרב לעצור בעיר ללינת לילה‪ ,‬כיוון שאיננה מערי בני‬
‫ישראל‪ :‬״הם עם יבוס והיום רד מאוד ויאמר הנער אל אדוניו לבה נא ונסורה‬
‫אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה ויאמר אליו אדוניו לא נסור אל עיר נוכרי אשר‬

                          ‫לא מבני ישראל הנה ועברנו עד גבעה‪) ,,‬שופטים יט‪,‬יא־יב(‪.‬‬
‫לכאורה אין התמונה בה פשוטה‪ ,‬שהרי סותר זאת הדין־והשבון על הכיבוש‬
‫וההתנחלות המופיע בראש ספר שופטים‪ :‬״וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו‬
‫אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שילחו באש‪) ,,‬א‪,‬ח(‪ .‬והנה‪ ,‬באותו פרק ניצב‬
‫פסוק אחר‪ ,‬שאינו עולה עם פסוק זה בקנה אחד‪ :‬״ואת היבוסי יושב ירושלים‬
‫לא הורישו בני בנימין‪ ,‬וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה‪,,‬‬
‫)פס‪ ,‬בא(‪ .‬כדי להרבות מבוכה נצטט פסוק דומה עד מאוד מספר יהושע‪ :‬״ואת‬
‫היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה‬

                                                               ‫בירושלים עד היום הזה‪) ,,‬טו‪,‬סג(‪.‬‬
‫פשר החידה טמון במגמתו של מחבר פרק א שבספר שופטים‪ ,‬על שני כתוביו‪.‬‬
‫הפרק כולו)ועד ב‪,‬ה( הוא מסמך פרו־יהודאי מובהק‪ :‬יהודה היוצא ראשונה‪,‬‬
‫כדבר ה‪ ,,‬להוריש את יושבי הארץ‪ ,‬מלאכתו צולחת בידו‪ ,‬בניגוד לשאר‬
‫השבטים שמחדליהם רשומים בפרק לדראון עולם‪ .‬הפסוק מיהושע טו שימש‬
‫איפוא יסוד לשני הכתובים המגמתיים שבשופטים פרק א‪ :‬יהודה שלא כבש‬
‫את ירושלים לפי ספר יהושע כובש אותה אליבא דשופטים פרק א‪ ,‬ומי שאינו‬
‫מצליח לכובשה הוא שבט בנימין‪ ...‬ובכן‪ ,‬אין בכוחו של האמור בפרק א בספר‬
‫שופטים לערער על התפיסה‪ ,‬שלא היה לה לירושלים עבר עברי קודם לימיו‬

                                                                                                  ‫של דוד‪.‬‬
‫דוד‪ ,‬אשר איחד תחת כתרו את שבטי ישראל ועשה שפטים בפלישתים אויבי‬
‫עמו‪ ,‬ממשיך בתנופה לכיבושה של עיר היבוסי המקלה ראש בדוד ובצבאו‪.‬‬
‫היבוסים השאננים מניחים כי די בנכים‪ ,‬כעיוורים ובפיסחים‪ ,‬כדי לסלק את‬
‫הטורדן ולמנוע ממנו להעפיל למצודה‪ :‬״לא תבוא הנה בי אם הסירך העיוורים‬
‫והפיסחים‪) ,,‬שמ‪,,‬ב ה‪,‬ו( אומרים מגיני העיר‪ ,‬אך דוד יכול להם‪ ,‬כובש את‬
‫המצודה‪ ,‬קורא לה בשמו ״עיר דוד‪) ,,‬פס‪ ,‬ט(‪ ,‬ובוחר בה לבירתו‪ .‬אכן‪ ,‬עיר דוד‪,‬‬
‫היא ירושלים‪ ,‬מנוגבת מכל זכרון היסטורי ואין לשבט משבטי ישראל חזקה‬
‫עליה; בך לא תעורר הבחירה בה טענות על קיפוח או העדפה של נחלת אחד‬

                                                                           ‫הפלגים על נחלת רעהו‪.‬‬
‫דומה איפוא כי חן וחסד משוכים על דוד וממלכתו; זוהי שעת הכושר להעלות‬
‫לירושלים את ארון ה‪ ,‬אשר מברכתו יתברכו עם וארץ‪ ,‬עיר ומלך‪ .‬העלאת‬
‫הארון עשויה להניב גם פרי מדיני‪ :‬הארון‪ ,‬ההולך עם ישראל מאז ימות‬
‫המדבר‪ ,‬סמל עתיק לאחדות העם ובחירתו על ידי אלוהיו‪ ,‬ישכון מעתה‬

               ‫בירושלים‪ ,‬וכך יקנה לה את המימד הלאומי־דתי שהיא צריכה לו‪.‬‬
   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129