Page 129 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 129
פרק שניבו־עשר 128
יהודה ואבנר בן נר יציע לו גם את מלכות ישראל ,יעמיד דוד כתנאי את
השבתה של מיכל אליו .גם הפעם לא יעשה כן בשם האהבה :״תנה את אשתי
את מיכל אשר ארשתי לי במאה עורלות פלישתים) ,,שמ״ב ג,יד( .אישה השני
של מיכל ,פלטי ,ממרר בבכי על הפרידה :״וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה
עד בחורים...״)שם ,פס׳ טז( ,ואין טעם בפרץ רגשות בה נסער אם אין אהבת
פלטי ומיכל הדדית.
מיכל היא עתה מלכה שבויה בבית המלך דוד .בעיניו היא ״בת שאול״ ,אות
וסמל כי הוא היורש הלגיטימי של מלכות אביה ,ואף בעיני עצמה היא ״בת
שאול״ ,בת מלך ,שלא כאישה ,אחד העם ,שהיא רוחשת לו בוז .כמנהג נשים
רמות מעלה היא משקיפה בעד החלון; כמוה כאם סיסרא בשעתה )שופטים
ה,בח( ,כמוה כמלכה איזבל ,מלכה בת מלכים ,שעליה אומר הכתוב :״ויבוא
יהוא יזרעאלה ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה ותשקף בעד
החלון״ )מל״ב ט,ל( .כמיכל אף איזבל משקיפה איפוא מגבוה על זה שהוא
בעיניה נחות ממנה ,יהוא המורד במלכות.
מיכל היתה ,מן הסתם ,רוצה בבעל ,במלך מתנשא ,אשר יתייצב לצדה בחלון
הבית וישקיף ממרום על המוני העם .אך דוד לעולם אינו מתנשא ,שלא כבניו
אשר יבקשו למלוך תחתיו ,אבשלום ואדוניה )שמ״ב טו,א; מל״א א,ה(.
הופעת מיכל בחלון ביתה מזכירה ,כאמור ,שימוש קודם שעשתה בחלון,
כשהורידה בעדו את דוד כדי למלטו)שמ״א יט,יב( .אך מה רב ההבדל בין שתי
התמונות :בראשונה היתה מיכל ״אשתו״)שם ,פס׳ יא( ,ואילו כאן היא ״בת
שאול״ .בראשונה היה דוד נתון לחסדיה ,ואילו בשנייה הוא מלך ישראל .בעבר
עדיין אהבה אותו מיכל ,ואילו עתה תשפוך עליו את מררתה.
בשוב דוד לברך את ביתו נוטשת מיכל את עמדתה שבגבהים ,בחלון הבית.
האם תיטוש גם את דרך הגאווה? לכאורה נוהגת מיכל כהלכה ומהדרת בכבוד
בעלה :״ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד״)פס׳ כ( .ביציאה זו ניכר זכר יציאת
הנשים לקראת שאול בעקבות הנצחון על הפלישתים וגיבורם גלית :״ויהי
בבואם בשוב דוד מהכות את הפלישתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל...
לקראת שאול המלך בתופים בשמחה ובשלישים .ותענינה הנשים המשחקות
ותאמרן היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו״ )שמ״א יח,ו־ז( .הנשים יצאו
״לקראת שאול״ אך העגימו את נפשו ,כדבריו שם :״נתנו לדוד רבבות ולי נתנו
האלפים...״ )פס׳ ח( .מיכל תנקום עתה את נקמת כבודו המחולל של אביה:
היא ,״בת שאול״ ,תצא לקראת דוד ותבוז לו .דוד דווקא למד בעקבות אותו
אירוע את שיעורו :הוא אשר לא כיהה בנשים שקשרו לראשו כתרי תהילה ולא
אמר להן כי לה׳ לבדו נאווה תהילת הנצחון — וזאת לעומת דבריו החד־
משמעיים שקדמו להריגת גלית)שם יז,מו־מז( — יודע עתה ששווא ואפס כבוד
