Page 130 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 130

‫י ר ו ש ל י ם — ע י ר ד ו ד ‪129‬‬

‫האדם; כמנהג הנשים בעבר לכבודו — משחקן במחול ובכלי זמר‪ ,‬כן נוהג הוא‬
                                                                                   ‫עתה לשם אלוהיו‪.‬‬

‫מיכל הפוגשת באישה מוציאה את הבוז שבלבה מן הכוח אל הפועל‪ .‬תרגום‬
‫השבעים עוצר לרגע קט נוסף את פרץ קיתונות הבוז שבפי המלכה בהוספת‬
‫מילת ״ותברכהו״ קודם פנייתה אל המלך; כעד כוונתו לברך את ביתו‪ ,‬אשתו‬
‫מברכת אותו‪ ,‬אך ברכתה אינה אלא קללה‪ ,‬ברכה בלשון סגי נהור‪ ,‬כפי שניכר‬
‫מן השאלה הרטורית־אירונית‪ :‬״מה נכבד היום מלך ישראל‪) ,,‬פס׳ כ(‪ ,‬היינו אין‬
‫הוא נכבד כי אם בזוי‪ ,‬שפל ונקלה‪ .‬את דוד־אישה מכנה היא ״מלך ישראל‪/,‬‬
‫מלך שאינו נוהג כלל כמלך‪ :‬״אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהיגלות‬
‫עלות אחד הריקים‪) ,,‬שם(‪ ,‬ושני טעמים במילת ״עלה‪ :,,‬הופיע‪ ,‬אך גם התגלה‬
‫במערומי גופו )ראה למשל בראשית ט‪,‬בא; ישעיה מז‪,‬ב־ג(‪ .‬דוד לא הופיע‬
‫במיטב מחלצותיו המלכותיות‪ ,‬אלא ב״אפוד בד‪) ,,‬פס‪ ,‬יד(‪ ,‬בגד קצר האופייני‬
‫לכהנים )ראה שמ״א ב‪,‬יח; בב‪,‬יח(‪ ,‬וכך ראוהו הפחותות שבנשים‪ ,‬״אמהות‬
‫עבדיו‪ /,‬והשווה הלשונות ״עבד עבדים‪) ,,‬בראשית ט‪,‬כה( ו״עבדך בן אמתך‪,,‬‬
‫)תהילים קטז‪,‬טז(‪ .‬במילת ״ריקים‪ ,,‬רומזת מיכל למוצאו הדל של דוד ולאנשים‬
‫שעמם התרועע‪ ,‬קהל הפוחזים אשר היוו את גרעין צבאו עוד בהיותו במדבר‬
‫יהודה )שמ״א בב‪,‬ב(‪ .‬תרגום השבעים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬קורא ״הרוקדים‪ ,,‬תחת‬
‫״הריקים‪ /,‬ושתי הגירסאות גם יחד משתקפות במדרש‪ :‬״‪,‬כהיגלות עלות אחד‬
‫הריקים‪ — ,‬אמר ר‪ ,‬אבא בר בהנא‪ :‬הריק שבריקים זה ארביסטיס ) = רקדן‬
‫ביוונית( שאין ריקם הימנו מכל מצוה‪ .‬כך היה דוד מרקד לפני הארון״)במדבר‬

                                                                                                ‫רבה ד‪,‬ב(‪.‬‬
‫מיכל הבינה היטב שדוד ריקד ״לפני ה‪,‬״ )פס‪ ,‬טז(‪ ,‬לשמו‪ ,‬אך בבקשה לקנטר‬
‫אותו בדברים אמרה כי ״לעיני אמהות עבדיו״ ביקש להתגלות‪ .‬על כך ישיב לה‬
‫המלך במילים קשות כמדקרות חרב‪ :‬״לפני ה‪ ,‬אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו‬
‫לצוות אתי נגיד על עם ה‪ ,‬על ישראל ושחקתי לפני ה‪) ,,,‬פס‪ ,‬כא(‪ ,‬ולשון‬
‫ראשיתו של הכתוב קלה יותר בתרגום השבעים‪ :‬״לפני ה‪ ,‬אנכי מרקד ברוך ה‪,‬‬
‫אשר בחר‪...‬״‪ .‬לא לפני הנשים ביקש דוד להתגלות ולשחק אלא לפני ה ‪/‬‬
‫כהכרת תודה על מה שעשה עבורו‪ .‬בית דוד‪ ,‬מיכל אשתו‪ ,‬אינו ראוי לברכה‪,‬‬
‫אך את אלוהיו יברך דוד על הבחירה בו‪ .‬דוד יודע היטב כי מיכל ניצבת לפניו‬
‫ב״בת שאול״‪ ,‬ומשום כך הוא מזכיר לה כי אלוהים מאס בבית אביה והעבירו‬
‫מן העולם ובחר בו‪ ,‬וזוכר הקורא מה שהגירו בני ישראל לדוד עם משיחתו‪ :‬״גם‬
‫אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו‪ ...‬ויאמר ה‪ ,‬לך אתה תרעה את עמי‬

                               ‫את ישראל ואתה תהיה לעיד על ישראל״)שמ״ב ה‪,‬ב(‪.‬‬
‫דוד אינו טורח להתכחש להאשמותיה של מיכל‪ .‬אדרבה‪ ,‬בבקשו לכבד את‬
‫אלוהיו‪ ,‬אין השפלתו בעיני מיכל מעלה או מורידה‪ :‬״ונקלותי עוד מזאת והייתי‬
   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135