Page 132 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 132
י ר ו ש ל י ם — ע י ר ד ו ד 131
על ערש יצועי .אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה .עד אמצא מקום לה,
משכנות לאביר יעקב ...קומה ה ,למנוחתך אתה וארון עוזך .בהניך ילבשו צדק
וחסידיך ירננו ...כי בחר ה ,בציון איווה למושב לו .זאת מנוחתי עדי־עד פה
אשב כי אוויתיה ...שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי .אויביו אלביש
בושת ועליו יציץ נזרו״.
מהדורה נוספת ,מאוחרת ,של סיפור העלאת הארון מופיעה בספר דברי־הימים
)דה״א יג־טז( .על פי מהדורה זו מודה דוד כי בהעלאת הארון מקרית יערים לא
נהג בו כהלכה ,״כי למבראשונה לא אתם ,פרץ ה ,אלהינו בנו כי לא דרשנוהו
כמשפט״)טו,יג( ,ועתה הוא נזהר ומקפיד לציית לדרישות התורה :״ויתקדשו
הכהנים והלויים להעלות את ארון ה ,אלהי ישראל .וישאו בני הלויים את ארון
האלהים כאשר ציווה משה כדבר ה׳ בכתפם במוטות עליהם״)שם ,פס ,יד־טו,
וראה עוד פס׳ ב,כז( ,והשווה דברים י,ח :״בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי
לשאת את ארון ברית ה...,״.
בתמונת בעל דברי־הימים מוקנית חשיבות גדולה גם לשירה המזמורית
המלווה את מסע הארון לירושלים ,שירת הודיה והלל מפי הלויים ,אסף ואחיו,
קולאד של קטעי מזמורים מתהילים)מזמורים קה ,צו ,קז וקו — על פי סדר זה(.
קונצרט זה של שירה מזמורית הולם את התפיסה הרווחת בזמנו ובעולמו של
בעל דברי־הימים ,שעל פיה דוד ,״נעים זמירות ישראל״ ,הוא אביה ומחוללה
של השירה המזמורית בבית המקדש )וראה להלן ,פרק שלושה־עשר(.
מעשה העלאת הארון לירושלים מעיד על תבונתו המדינית של דוד ,אך אין בו
ראיה גמורה ,אות ומופת ,לבחירתו של ה ,במקום .נס גלוי והוכחה שאינה
משתמעת לשתי פנים להתקדשות ירושלים לישראל וליהודה גם יחד מצויים
בפרק החותם את ספר שמואל ומספר במיפקד שפקד דוד את העם ,במגיפה
ובעצירתה בגורן ארוונה היבוסי)שמ״ב כד(.
פרק זה לא בא לעולם כמיקשה אחת ,ורעיון קדושת ירושלים היה זר לו
בראשיתו .המתבונן בפרק בעיון יווכח לדעת ,כי דבריו סותרים אלה את אלה:
העונש על המיפקד שפקד דוד את העם — מגיפת הדבר ־ -אמור להימשך
שלושה ימים :״ואם היות שלושת ימים דבר בארץ״)פס ,יג( ,והיא אכן נמשכת
על פי הזמן שנקצב לה :״ויתן ה ,דבר בישראל מהבוקר ועד עת מועד...״)פס,
טו( .לפי פסוק טז ,לעומת זאת ,הכתוב המשלב את ירושלים בתמונת הסיפור,
ניחם ה ,בשלב כלשהו על המגיפה :״וישלח ידו המלאך ירושלים לשחתה
וינחם ה ,אל הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך ה,
היה עם גורן הארוונה היבוסי״)פס ,טז( .זאת ועוד :פסוק טז גם אינו מתיישב עם
סיום הפרק ,פסוק כהב :״ויעתר ה ,לארץ ותעצר המגיפה מעל ישראל /,והרי
כבר עצר ה ,את המלאך המשחית קודם לכן!
