Page 133 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 133
פרק שניבו־עשר 132
דומה איפוא כי הרובד המקורי של הפרק כלל את הפסוקים א־טו ,כהב בלבד.
המגיפה נמשכה ,כפי שאכן נאמר לדוד מראש ,עד עת מועד ,וזו השעה שבה
יעצור אותה ה ,וייעתר לארץ!
אם אלה תחומי הסיפור המקורי ,מה היתה מגמתו? בסיפור זה ניתן לגלות
כמה קווי דמיון למעשהו של דוד באשת אוריה החיתי )שמ״ב יב( .השורש
חר״ה ,המציין בסיפור המיפקד את כעס ה ,על ישראל )שמ״ב כד,א( ,משמש
במעשה בת־שבע לאפיון כעסו של דוד על הפוגע לרעה בכבשת הרש ,היינו
כעסו על עצמו :״ויחר אף דוד באיש מאוד) ,,שמ״ב יב,ה( .כשנודע לדוד כי הוא
הוא החוטא ,הריהו מבקש מחילה :״ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה) ,,,פס׳ יג(,
ובסיפור המיפקד :״ויאמר דוד אל ה ,חטאתי מאוד אשר עשיתי״)פס ,י( .כשם
שבסיפור בת־שבע ה ,נענה לו ומעביר את חטאתו ,״גם ה ,העביר חטאתך לא
תמות״)פס ,יג( ,כך הוא מבקש כאן :״העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאוד״
)פס ,י(.
זאת ועוד :דומה כי קווי דמיון אלה עוררו את עורך הנספח בספר שמואל
להסמיך את הסיפור הנועל את הספר לרשימת גיבורי דוד ,שאחרון להם אוריה
החיתי)שמ״ב כג,לט(; חטא המלך כלפי אוריה הוא שגורם לכך שאף ה ,יוסיף
לחרות בישראל .דומה כי ראיה לכוונת מכוון בהסמכת הרשימה לסיפור ניכרת
ממקבילת הרשימה בספר דברי־הימים .הרשימה שם)דה״א יא( ,שאינה נסמכת
לסיפורנו המופיע בספר דברי־הימים במקום אחר ,אינה מסתיימת באוריה )פס,
מאא( אלא נמשכת )פס ,מאב־מז(! דומה כי הרשימה בדברי־הימים משמרת
חלק מקורי שהושמט מנוסח המסורה בכוונה תחילה ,לצורך יצירת הסמיכות.
בעלי המדרש חשו בטעמה של הסמיכות ובעובדה שנשמטו מן הרשימה שמות
המופיעים בה בנוסחת דברי־הימים ,וכך אמרו :״,...ויוסף אף ה ,לחרות
בישראל) ,שמ״ב כד,א( — והיאך חרה אף אלוהים בישראל? אלא מה כתיב,
כשבא דוד למנות את גיבוריו היה מונה והולך ,כיוון שהגיע אל אוריה החיתי
נאמר ׳כל שלושים ושבעה ,מיד ׳ויוסף אף ה ,לחרות בישראל .,אתה מוצא
שלא מנה עוד שבעה עשר גיבורים ,לך וקרא בספר דברי־הימים ואתה מוצא
אותם עוד שבעה עשר ,הלא כיוון שהגיע אל אוריה החיתי מיד ׳ויוסף אף ה,,״
)פסיקתא רבתי יא,ג ]מהדורת איש שלום ,מג ע״א[( .אם צודקים אנו ,אם צודק
המדרש ,בהצבעה על יחס זה שבין סיפור המיפקד לסיפור דוד ובת־שבע,
נשאלת שאלת הסיבה שבגללה חרה אף ה׳ בישראל .וכי לא טבעי יותר כי
יחרה אפו בדוד? אכן דומה בעיני ,כי ניסוחו המקורי של הפסוק הפותח היה:
״ויוסף אף ה׳ לחרות בדוד ויסת אותו בעם״ ,ורק עם הוספת נדבך חדש לסיפור,
עם העתקת מגמתו אל עיצוב ראשיתה של קדושת ירושלים ,שונה גם הכתוב
הראשון שבו.
