Page 131 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 131
פרק שניבו־עשר 130
שפל בעיני) ,,ואולי ״בעיניך /,כבתרגום השבעים( ,ומילת ״נקלותי״ מעוררת
נשכחות ,את דברי דוד בשומעו לראשונה כי המלך שאול מבקש להשיא לו את
בתו :״הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה) ,,שמ״א יח,בג( .דוד
לא שכח מניין בא ,מה הוא מוצאו ,ולעולם לא ישכח ,לא יתכחש ולא יתנשא
ובוודאי שלא יבקש כבוד לעצמו שעה שהוא בא להודות לאלוהיו ,וכדברי
המדרש :״וכן אתה מוצא בדוד מלך ישראל שלא נהג עצמו בגאווה לפני
המקום אלא ביזה עצמו לפניו כהדיוט להרבות כבודו של מקום״)במדבר רבה
ד,כ( .דוד אינו רואה פחיתות כבוד לעצמו בריקודים לפני נשים מפשוטות העם:
״ועם האמהות אשר אמרת עמן איכבדה״)פס ,בב(; ולו היתה מיכל כנה עם
נפשה היתה מודה ויודעת כי גם היא אינה באצילים .אמנם אשת מלך היא ובת
מלך ,אך גם אביה שלה לא היה בן מלכים אלא איכר בן איכרים שיצא לבקש
אתונות ומצא מלוכה.
המעשה בהעלאת הארון מסתיים במעין כרוניקה לקונית ,יבשה :״ולמיכל בת
שאול לא היה לה ילד עד יום מותה״)פס ,כג( .המספר אינו מציין בגלוי ,כי
אלוהים הענישה על גאוותה ,אך הקורא הרגיש ידע ויבין ,כי מי שהופיעה
בחלון כ״בת שאול״ נדונה על ידי אלוהים כ״בת שאול״ וגורלה יהא כגורל בית
שאול ההולך ונמחה מן העולם.
מיכל נענשה איפוא עונש שאין ממנו תקומה ,אך גם דוד יוצא ממעשה זה
ואוזניו מקוטפות; אכן ,עלה ביד המלך להביא את ארון ה ,אל בירתו ירושלים,
וכל העם שותף היה לשמחתו ,אך מה שווה לו אותה שמחה אם בביתו פנימה
אין שלום ואין שלווה?!
דוד יפשפש במעשיו ויבין למה זה לא צלח המעשה בידו עד תום ,מדוע אי
אפשר שתהא שמחתו שלימה .דוד אשר הניח כי בידו המפתח לקבוע מקום
לארון ה ,,וכי בו ואך בו תלויה ברכת ביתו ,ילמד ,בסופו של דבר ,כי שני
הדברים כאחד הם בידי שמים .בהמשך ,בפרק הבא ,לא יעז דוד להקים מקדש
לארון ה ,מבלי לפנות תחילה אל נתן הנביא :״ראה נא אנכי יושב בבית ארזים
וארון האלהים יושב בתוך היריעה״)שמ״ב ז,ב( .בסופו של פרק ז ,שבו מבטיח
ה ,לדוד כי כסאו יעמוד לעולם ,פונה דוד לאלוהיו ומבקש :״ועתה הואל וברך
את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה אדוני ה ,דיברת ומברכתך יבורך
בית עבדך לעולם״)פס ,בט(.
אווירה של התרוממות רוח ,האופפת את פרק ז החותם את תולדות נדודי
הארון ,מאפיינת גם את המזמור המספר אודות העלאת הארון למקום מנוחתו
שבירושלים ואודות בחירת ירושלים על ידי אלוהים)תהילים קלב( .במזמור זה
לא נותר ולו הד קלוש לצלילים הצורמים שבמסעות הארון :״זכור ה ,לדוד את
כל ענותו .אשר נשבע לה ,נדר לאביר יעקב .אם אבוא באוהל ביתי אם אעלה
