Page 126 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 126
י ר ו ש ל י ם — ע י ר ד ו ד 125
הפלישתים :״וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית ה ,צבאות יושב
הכרובים...״)שמ״א הד( .האין בחזרת הכינוי משום רמז בי דוד שב וחוטא במה
שחטא ישראל בעבר? דוד עושה כחפצו בארון אלוהיו ,כאילו היה זה חפץ
שהשליטה בו מסורה לבשר ודם ,ואין הוא מקדים שאלה בה ,לעשיית המעשה.
המספר מבטא אירוניה דקה בדבר הניגוד שבין מהותו של ה ,לבין יחסם של בני
האדם אליו ואל הארון :ה ,הוא ״יושב הכרובים״ ,הכרובים הם מרכבתו ,אך על
דוד ואנשיו נאמר :״וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה״ )שמ״ב ו,ג(.
הרמז למידת אי ההבנה נבלע זמנית בשאון מצהלות החוגגים :״ודוד וכל בית
ישראל )ודוק :עתה נוטל העם כולו חלק בחגיגה ולא צבא הבחורים לבדו(
משחקים לפני ה׳ בכל עצי ברושים ובכינורות ובנבלים ובתופים ובמנענעים
ובצלצלים״)פס ,ה(.
פרץ השמחה האדיר יעמוד עוד רגע קט בניגוד חריף לתקלה הנוראה ־־
הפגיעה בעוזא בן אבינדב :״ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזא אל ארון האלהים
ויאחז בו כי שמטו הבקר ויחר אף ה ,בעוזה ויכהו שם האלהים על השל וימות
שם עם ארון האלהים״)פס ,ו־ז( ,ועדיף נוסח דה״א יג,י :״ויכהו על אשר שלח
ידו על הארון ,,,ודוק :שליחת היד של עוזה נתפסת כביטוי של רצון לגרום נזק,
והיא משמעות הצירוף הזה בכתובים כגון ״אל תשלח ידך אל הנער...״
)בראשית בב,יב( או ״וישלח ידו המלאך ירושלים לשחתה״ )שמ״ב בד,טז(.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה משום שבני האדם אינם מפיקים לקח ראוי
מקורות העבר :כוונת עוזה טובה ורצויה היתה ,ממש ככוונתם של אנשי בית
שמש שראו ושמחו בארון ה .,ויתרה מזו :עוזה נחלץ לעזרת הארון משום כבודו
של זה ,בשל חששו כי יפול מן העגלה ,אך בכך הוא ממחיש את עומק אי
ההבנה ,שהיא נחלתו ,נחלת הכלל ואף נחלת דוד :וכי אין ה ,מסוגל לשאת
בדאגה לארונו? וכי ה ,שהיכה בפלישתים באמצעות ארונו ,חילץ אותו
מחזקתם והשיבו ללא עזרת אדם לארץ ישראל ,לא יוכל למנוע את נפילתו?
קשה להימנע מן המחשבה ,בי ה ,הוא שגרם לבקר לשמוט את הארון ,כדי
ללמד ,גם את המלך דוד ,שכבוד הארון הוא כבודו שלו וכי הטועים ומבחינים
בין השניים מתחייבים בנפשם.
ה ,השבית איפוא את השמחה .צבא הבחורים ובית ישראל נעלמים כלא היו,
ואנו ניצבים נוכח תגובתו של דוד ,שאינו מסיק את המסקנה הראויה; על חרון
ה ,הוא מגיב בחרון משלו :״ויחר לדוד על אשר פרץ ה ,פרץ בעוזה ויקרא
למקום ההוא פרץ עוזה״)פס ,ח( .כאשר נתן אלוהי דוד בן פרץ )רות היח־כב(
את אויביו בידו ,כינה דוד השמח על הצלחתו את זירת הנצחון בשם ״בעל
פרצים״ ,בי ״פרץ ה ,את אויבי לפני כפרץ מים״)שמ״ב ה,כ( .ועתה ,כאשר פגע
ה ,בשלוחו של דוד ,בעוזה ,הוא מביע את כעסו בשם ״פרץ עוזה״ .דוד אינו יודע
