Page 16 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 16
ס ו ף א ח ד ,ה ת ח ל ו ת ה ר ב ה 15
הנלעג באיש זקן הנצרך לחסדיה של נערה .העבדים ,שאינם יודעים כיצד יגיב
המלך על הרעיון שהעלו ,נוהגים בזהירות רבה :תחילה הם מגדירים את
תפקיד הנערה כסוכנת שתעמוד לפני המלך .רק משהם נובחים לדעת שאין
בדבריהם לעורר את חמתו ,הם מעזים ומגיעים אל העיקר :״ושכבה בחיקך וחם
לאדוני המלך״ .המילים ״ושכבה בחיקך״ מעוררות נשכחות :כאשר לקח לו דוד
את בת־שבע ,המשיל לו נתן הנביא משל ובו דימה את בת־שבע לכבשת הרש,
כבשתו־אשתו היחידה של אוריה ,אשר ״...מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו
תשכב...״)שמ״ב יב,ג( .צל העבר יתעורר לחיים כאשר עוד מעט קט ישתלבו נתן
ובת־שבע בתמונת המוות של דוד.
דוד האדיש אינו משיב לעבדיו .מעיצוב זה של הסכמה שבשתיקה עלול הקורא
להתרשם כאילו כוח רצונו של דוד עזבו; כאילו גם יכולתו השכלית אינה עוד
כשהיתה )ולהלן נידרש להכריע אם יש מן האמת בהרהור זה( .המשך הסיפור
כמוהו כמעשה סינדרלה :״ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את
אבישג השונמית ויביאו אותה למלך .והנערה יפה עד מאוד״)פס ,ג־ד( ,אך שלא
כסיפור סינדרלה אין הנערה זוכה בנסיך יפה וצעיר; היא נעשית למשרתת של
מלך זקן שכוחו אינו במתניו ,״והמלך לא ידעה״)פס׳ ד( .פרט זה ישחק תפקיד
חשוב בהמשך העלילה ,במאבק הבנים על כס אביהם הזקן.
דוד מלך ישראל שוכב איפוא בשולי הבמה ,באפלולית .דומה כי הזיקנה
השתלטה עליו ואילו הוא אינו שולט עוד בממלכה .את החלל שנוצר בשלטון
חש למלא אדוניה ,המבוגר בבני המלך החיים :אמנון ,בכורו של דוד ,נרצח על
ידי אבשלום כנקמה על כבוד אחותו תמר אשר נאנסה על ידי אמנון)שמ״ב יג(.
אבשלום ,הבן הבא בתור ,מצא את מותו במרדו אשר מרד באביו ,כאשר אצה
לו הדרך לתפוס את המלוכה )שם ,פרקים טו־ב( .המלך שוכב במיטת מותו
ואילו ״אדוניה בן חגית מתנשא לאמור אני אמלוך״ )פס׳ ה( .התנהגותו של
אדוניה אינה מבשרת לו טובות :״ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים
לפניו ...וגם הוא טוב תואר מאוד ואותו ילדה אחרי אבשלום״)פס ,ה־ו( .אכן,
תאוות השלטון הבוערת באדוניה מריצה אותו במדרון המסוכן שבו התדרדר
אחיו המורד ,אבשלום יפה התואר :״...ויעש לו אבשלום מרכבה וסוסים
וחמישים איש רצים לפניו״ )שמ״ב טו,א( .בהערת המספר אודות אדוניה —
״ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית״)פס ,ו( — יש משום ביקורת
על היד הרכה שנהג בה דוד כלפי בניו; המלך הנוקשה ,הלוחם הקשוח ,לא ידע
כיצד לשלוט ביוצאי חלציו שלו .משפט דומה מופיע בתרגום השבעים
ובוולגטה לשמ״ב יג,בא באשר למנהגו של דוד באמנון בכורו לאחר אונס תמר:
״ולא עצב את רוח אמנון בנו כי אהבו כי בכורו הוא״ .משפט זה ,שנשמט
ממקומו בנוסח המסורה עקב שגגת מעתיקים ,מורה כי אהבת דוד לבניו קלקלה
