Page 17 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 17

‫פרק ראשון‬  ‫‪16‬‬

‫את השורה; דוד לא למד משגיאות העבר‪ .‬בדמות טראגית הוא שבוי בדפוסי‬
            ‫התנהגותו ומביא רעה על עצמו ועל ביתו)וראה להלן בפרק שביעי(‪.‬‬

‫יופיו של אדוניה הצעיר‪ ,‬החולף במרכבתו השועטת ברחובות ירושלים‪ ,‬עשוי‬
‫למשוך את לב הציבור אחריו‪ .‬לנעורים השוצפים בראש חוצות כוח משיכה רב‬
‫משל הזיקנה הנחבאת מבית‪ .‬אך באהדת העם אין די; אם חפץ אדוניה להניח‬
‫את הכתר על ראשו‪ ,‬הוא חייב לרצות את מוקדי הכוח‪ .‬יואב בן צרויה‪ ,‬בעל‬
‫בריתו ושר צבאו של דוד משכבר הימים‪ ,‬האיש החזק בממלכה‪ ,‬מי שידע בעבר‬
‫לכפות את רצונו על המלך‪ ,‬מצטרף אל אדוניה‪ ,‬ועמו גם אביתר הכהן אשר דבק‬
‫בדוד בבורחו מפני שאול אדוניו‪ .‬תמיכת נאמניו של דוד‪ ,‬צבא וכהונה‪ ,‬עשויה‬
‫לעורר בקרב העם את הרושם המוטעה כי המלך הישיש נתן את ברכתו‬
‫למהלכיו של אדוניה‪ .‬רושם זה מתחזק כאשר גם הנסיכים‪ ,‬בני המלך‪ ,‬נלווים‬
‫אל אדוניה לטקס הכתרתו‪ .‬אך בשיווי משקל לרשימת ההולכים ניצבת רשימה‬
‫אחרת‪ ,‬אלה שלא נקראו אל דגלו של אדוניה‪ :‬יריבו של יואב‪ ,‬בניהו בן יהוידע‪,‬‬
‫ועמו קבוצת גבורים‪ ,‬וכן צדוק הכהן‪ ,‬המייצג בית כהונה אחר‪ .‬ברשימת זו‬
‫מופיע גם נתן הנביא; לאחרונה פגשנוהו עם לידת שלמה‪ ,‬בנה של בת־שבע‪:‬‬
‫״‪...‬ותלד בן ויקרא את שמו שלמה וה‪ ,‬אהבו וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את‬
‫שמו ידידיה בעבור ה‪)/,,‬שמ״ב יב‪,‬כד־כה(‪ .‬אכן‪ ,‬שלמה הוא היחיד מבני המלך‬

                 ‫שלא נקרא אל צבא אדוניה‪ ,‬וסביבו תתרכז האופוזיציה לאדוניה‪.‬‬
‫אנו נוטשים עתה את המיית ההכתרה ועוברים לבמה אחרת; נתן הנביא הוא‬
‫המביים את המחזה שבו נצפה‪ .‬נתן אינו מופיע כאן כנביא זעם‪ ,‬הניצב בלא חת‬
‫מול המלך ומצליף בו בשבט לשונו כיום שבו חמד בבת־שבע והיכה את אישה‬
‫למוות‪ .‬בתמונת ההווה נתן הוא פוליטיקאי ערמומי‪ ,‬אשר כל רזי הממלכה‬
‫נהירים לו‪ .‬נביא פוליטיקאי אינו שומע עוד את קול אלוהיו‪ .‬אש הנבואה אינה‬
‫בוערת עוד בעצמותיו הזקנות; לבשרו שלו הוא דואג‪ .‬נביא קשיש חייב לשאת‬
‫חן בעיני המלכות אם ברצונו לאכול מלחם המלך ולהתחמם באחרית ימיו‬
‫באש האח שבארמון‪ .‬אם תצלח תוכניתו להמליך את שלמה‪ ,‬יקבל משכורתו‬

                                                                        ‫שלמה מעם המלך הצעיר‪.‬‬

‫נתן יודע כי הדרך אל המלך דוד עוברת דרך האשה; הוא פונה איפוא בדברים‬
‫אל בת־שבע‪ ,‬אם שלמה‪ :‬״הלא שמעת כי מלך אדוניהו בן חגית ואדונינו דוד‬
‫לא ידע״)א‪,‬יא(‪ ,‬כרוצה להדגיש באזניה כי בנה של חגית הוא שמלך‪ ,‬לא בנה‬
‫שלה‪ .‬דוד ״אדונינו‪ ,,‬אינו אדון עוד‪ ,‬אם אין הוא יודע דבר מן המתרחש בקרבתו;‬
‫אדוניה הוא האדון עתה)ותן דעתך למשחק המילים(‪ .‬אף שאת ההמלכה מציג‬
‫נתן כעובדה מוגמרת‪ ,‬הריהו מותיר לבת־שבע פתח מילוט‪ :‬״לכי איעצך נא‬
‫עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה״ )פס‪ ,‬יב(‪ ,‬ומובן כי אין הישיש‬
‫הערמומי מזכיר כי גם נפשו שלו תינצל אם תצלח מזימתו‪ .‬נתן אינו סומך על‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22