Page 20 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 20

‫סוף א ח ד ‪ ,‬ה ת ח ל ו ת ה ר ב ה ‪19‬‬

‫בה‪ ,‬אלהי ישראל לאמור כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי‬
‫בי בן אעשה היום הזה‪) ,,‬פס‪ ,‬בנדל(‪ .‬לא‪ ,‬אין להניח שדוד חוזר על שבועה‬
‫שבדה נתן מלבו‪ .‬רוחו של המלך אינה נכאה בגופו; דומה בי הוא יודע יפה הן‬
‫את אשר לפניו וגם את מה שמאחוריו‪ .‬זכרונו חד כתער‪ ,‬כפי שניווכח‪ ,‬הן‬

       ‫בביימו את הכתרת שלמה והן בצוותו את שלמה אודות יריביו ואוהביו‪.‬‬
‫מעינת השבועה המחודשת ערבה לאוזניה של בת־שבע; שוב היא משתחווה‬
‫למלך‪ ,‬והפעם מוסיפה דברים המעידים על מידה רבה של אירוניה‪ ,‬שלא לומר‬

                               ‫אפילו צביעות‪ :‬״יחי אדוני המלך דוד לעולם‪) ,,‬פס‪ ,‬לא(‪.‬‬
‫דוד אינו מאבד זמן; הוא קורא אליו את דחויי אדוניה‪ ,‬אשר נאמנותם לשלמה‬
‫מוכחת ומחויבת המציאות‪ ,‬ומורה להם את אשר יעשו‪ .‬אין הוא מדלג על‬
‫פרטים‪ ,‬ולו שוליים לכאורה‪ ,‬בהרכבת שלמה על פרדת המלך‪ ,‬אות לכך‬
‫שהמלך חפץ ביקרו של שלמה; לא לכל אחד יניח המלך לרכב על פרדתו‪ .‬כהן‬
‫ונביא‪ ,‬צדוק ונתן‪ ,‬ימשחו את שלמה ואילו שר צבא‪ ,‬בניהו בן יהוידע‪ ,‬ימנע כל‬

                                                             ‫מחשבת זדון להיפרע מן החוגגים‪.‬‬

‫התעוררותו של המלך לפעולה‪ ,‬יציאתו מקפאונו‪ ,‬משרה עליו רוח של אצילות‬
‫ואומץ לב‪ .‬המלך מסוגל להישיר פנים נוכח ירידתו מן הבמה‪ ,‬מכסא המלכות‪,‬‬
‫ועליית בנו לשלוט תחתיו‪ :‬״ואמרתם יחי המלך שלמה‪ .‬ועליתם אחריו ובא‬
‫וישב על כסאי והוא ימלוך תחתי‪) ,,...‬פס‪ ,‬לד־לה(‪ .‬בניה בן יהוידע‪ ,‬הנפעם נוכח‬
‫כנות המלך‪ ,‬משיב ברוח דומה‪ :‬״כאשר היה ה‪ ,‬עם אדוני המלך כן יהי עם‬
‫שלמה ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך דוד״)פס‪ ,‬לז(‪ .‬בניה מבין ללב דוד‬

       ‫שאינו מתקנא בבנו; בחיזוק ממלכתו של שלמה יתעצם מפעלו של דוד‪.‬‬
‫צו דוד מתבצע על הצד הטוב ביותר; לא רק ממליכיו של שלמה קוראים ״יחי‬
‫המלך שלמה״ אלא העם כולו‪ ,‬העולה אחריו בשמחה גדולה‪ .‬על שאון השמחה‬
‫מעידה לשונו הציורית של המספר‪ :‬״ותבקע הארץ בקולם״)פס‪ ,‬מ(‪ .‬מצהלות‬
‫החוגגים משמשות לנו כמעבר חזרה אל בימת מחנה אדוניה‪ :‬״‪...‬וישמע יואב‬
‫את קול השופר ויאמר מדוע קול הקריה הומה״ )פס‪ ,‬מא(‪ .‬החדשות המרות‬
‫מגיעות קל מהרה‪ :‬״אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה״)פס‪ ,‬מג(‪ .‬אכן‪,‬‬
‫עתה למד מחנה אדוניה את לקחו‪ :‬למלך דוד‪ ,‬ולו בלבד‪ ,‬סמכות לקבוע את‬
‫יורשו‪ .‬המבשר המביא את דבר הכתרת שלמה אל תומכי אדוניה זורה מלח על‬
‫הפצעים; כל שמועה ושמועה הפותחת במילת ״וגם״ קשה לשומעיה‬
‫מקודמתה‪ :‬״וגם ישב שלמה על כסא המלוכה‪ .‬וגם באו עבדי המלך לברך‬
‫את אדונינו המלך דוד לאמור ייטב אלהיך את שם שלמה משמך ויגדל את‬
‫כסאו מכסאך וישתחו המלך על המשכב‪ .‬וגם ככה אמר המלך ברוך ה‪ ,‬אלהי‬
‫ישראל אשר נתן היום יושב על כסאי ועיני רואות״)פס‪ ,‬מו־מח(‪ .‬ישיבת שלמה‬
‫על כס דוד היא איפוא לרצון הן לעבדי דוד והן לדוד עצמו ולאלוהיו‪ .‬מחנה‬
   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25