Page 28 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 28

‫ה ה ת ח ל ה ה ח ס ר ה ‪27‬‬

‫מואביה )ומוצאה זה מודגש חזור והדגש(‪ ,‬אשה הדבקה בחמותה שלא על מנת‬
‫לקבל פרס‪ ,‬דבקה באלוהי ישראל ואף נשבעת בשמו‪ ,‬וסופה שהיא זוכה‬
‫ומתברכת על ידי ה‪ ,‬המעמיד מזרעה את דוד מלך ישראל‪ .‬המגילה בולה היא‬
‫בבחינת תשובה לשאלת רות לבעז‪ :‬״מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי‬
‫נוכריה״)ב‪,‬י(‪ .‬תשובת בעז לשאלתה זו של רות‪ ,‬״הגד הוגד לי כל אשר עשית‬
‫את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם‬
‫אשר לא ידעת תמול שלשום״)ב‪,‬יא(‪ ,‬מעמידה אותה על מדרגה גבוהה יותר מזו‬
‫של אבי האומה אברהם‪ ,‬אשר נענה לצו האלוהי ״לך לך מארצך וממולדתך‬
‫ומבית אביך״)בראשית יב‪,‬א(‪ .‬אברהם נענה לצו אלוהי שהבטחה בצדו לזרע‬
‫ולירושת הארץ‪ ,‬ואילו רות הלכה אחר חמותה ללא תקוה‪ ,‬כפי שהיא מסיימת‬
‫ואומרת לאשה הזקנה‪ :‬״באשר תמותי אמות ושם אקבר‪...‬״)א‪,‬יז(‪ .‬לא מוצאה‬
‫של האשה קובע איפוא אלא מעשיה‪ .‬רות המואביה הופכת להיות לאם‬
‫בישראל‪ .‬ברכת יושבי השער לבעז אף משווה אותה בגלוי עם האמהות‪ :‬״כרחל‬
‫וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל״)ד‪,‬יא(‪ .‬רות טובה בעיני אדם ואלוהים‬

                                            ‫הנותן ברכתו לזיווג‪ :‬״ויתן ה‪ ,‬לה הריון״)ד‪,‬יג(‪.‬‬
‫כדי להמחיש שאכן אין מוצא האשה קובע‪ ,‬מעמת המספר)בצורה סמויה( בין‬
‫רות המואביה ובין אמם של המואבים‪ ,‬בתו של לוט )בראשית יט‪,‬ל־לח(‪.‬‬
‫המעשה בבנות לוט — אשר חשבו לאחר חורבן סדום ועמורה כי הן ואביהן‬
‫יחידים בעולם ולפיכך שיכרוהו ושכבו עמו לחיות ממנו זרע — הוא מהתלה‬
‫עברית מגמתית על מוצאם הבלתי מכובד של עמון ומואב‪ ,‬שני העמים‬
‫הקרובים הנזכרים רבות יחדיו במקרא‪ .‬הולדתם של עמים אלה כתוצאה מגילוי‬
‫עריות — בואו של לוט השיכור על בנותיו — מסבירה את האיסור החמור על‬
‫קבלתם לקהל ה‪) ,‬דברים כג‪,‬ד(‪ .‬השוני בין מעשה בנות לוט למיפגש רות ובעז‪,‬‬
‫גואלה‪ ,‬קרוב משפחתה של נעמי‪ ,‬בגורן)רות ג(‪ ,‬מתבלט על רקע הדמיון שבין‬
‫שני הסיפורים‪ :‬במגילת רות מצוקת הזרע היא מצוקה ממשית; לנעמי ולכלתה‬
‫לא היתה גאולה לולא נישאה רות לבעז‪ .‬לעומת זאת בבראשית יט מצוקת‬
‫הזרע היא מלאכותית‪ .‬בנות לוט מניחות שלא בצדק‪ ,‬כי ״איש אין בארץ לבוא‬

                                                     ‫עלינו כדרך כל הארץ״)בראשית יט‪,‬לא(‪.‬‬

‫בסיפור התורה היוזמת היא הבת הבכורה‪ ,‬אם מואב‪ .‬היא המציעה להיבנות מן‬
‫האב והיא הראשונה המפיקה את זממה ומעודדת את אחותה לעשות כמותה‪.‬‬
‫גם בשעת קריאת השמות לילדים היא נראית מופקרת יותר ואין היא מתביישת‬
‫לקרוא לילד בשם מואב‪ ,‬היינו מי שמוצאו מאב‪ .‬גם בתמונת הגורן שבמגילה‬
‫האשה המבוגרת‪ ,‬נעמי‪ ,‬משכנעת את האשה הצעירה לעשות מעשה‪ ,‬לרדת‬
‫לגורן ולשכנע את בעז לגאול אותה; וכל זאת כדי להדגיש את צניעותה וחוסר‬

      ‫אנוכיותה של האשה המואביה שאינה יוזמת אלא מופעלת בידי חמותה‪.‬‬
   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33