Page 52 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 52

‫ר ו ד ף ו נ ר ד ף ‪51‬‬

‫שמעבר לו מצויה חירותו המיוחלת‪ ,‬כדי שיוכל למהר ולהימלט אך אם יצליח‬
‫להטעות את המלך‪ .‬דוד גם מוריד רירו אל זקנו; מי שהריר זב מפיו ללא‬

                                       ‫שליטה‪ ,‬אין לצפות ממנו שיוכל לומר דברי טעם‪.‬‬

‫)‪ (4‬תשובת המלך לעבדיו)פסי טו־טז(‪ :‬דווקא דוד ששתק‪ ,‬שלא איפשר למלך‬
‫לדובב אותו‪ ,‬הצליח להשפיע על המלך יותר מעבדיו‪ .‬המלך משיב אמנם‬
‫לעבדיו‪ ,‬״ויאמר אכיש אל עבדיו״‪ ,‬אך למעשה הוא מגיב על מעשהו של דוד‪.‬‬
‫אכיש מרבה מילים כדי להראות עד כמה רבה חוכמתו מזו של עבדיו‪ ,‬אך‬

                                                      ‫מילותיו ממחישות עד כמה הוא שוטה‪.‬‬
‫המלך מביע טרוניה כלפי עבדיו‪ .‬את האחריות על הופעתו של דוד אין הוא‬
‫תולה באחרון; אם במצג נאמר ״ויבוא אל אכיש‪) ,,...‬פס‪ ,‬יא(‪ ,‬הרי שאכיש‬
‫מאשים את עבדיו‪ :‬״הנה תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי״)פס‪ ,‬טו(‪,‬‬
‫וראה עוד להלן בפסוק הבא‪ .‬המלך צופה בכל מזווית ראייה צרה‪ ,‬אישית‪:‬‬
‫״אלי״; הוא מסרב להאמין כי איש משתגע כדוד יכול להוות סכנה עבורו‪.‬‬
‫המלך הולך ומשכנע את עצמו בתבונתו‪ ,‬ובחלקם השני של דבריו הוא מציג‬
‫לעבדיו שתי שאלות ריטוריות הניצבות כעד שתי השאלות הריטוריות שלהם‬
‫)פס‪ ,‬יב(‪ .‬אם שאלותיהם שפתחו באנפורה ״הלוא זה״ גילו כבוד ופחד מפני דוד‪,‬‬
‫הרי בשאלותיו חוזר פעמיים הכינוי ״זה‪ ,,,‬שיש בו משום זלזול בדוד )ראה‬
‫לדוגמה ישעיה יד‪,‬טו(‪ ,‬שאינו מוזכר אפילו בשמו‪ .‬השאלה הראשונה‪ ,‬״חסר‬
‫משוגעים אני‪ ,,,...‬מעידה כי דוד הצליח לבטל את הרושם הקשה של שאלת‬
‫העבדים הראשונה‪ ,‬שאלה שהציגה אותו כ״מלך הארץ״‪ ,‬ולשכנע את המלך‬
‫שאין בו כל ייחוד וכי הוא כאחד הפחותים ביותר‪ ,‬כאחד המשוגעים‪ .‬אפשר‬
‫שבדבריו ״חסר משוגעים אני‪ ,,‬רומז המלך לכך שעבדיו גם הם משוגעים אם‬
‫חושבים הם שיש סכנה בדוד‪ .‬המדרש הניח עם זאת שהמשוגעים הם משוגעים‬
‫של ממש שהיו בבית אכיש‪ :‬״ובתו של אכיש היתה היא ואמה שוטות‪ .‬והיו‬
‫צועקות שתיהן ומשטות מבפנים ודוד היה צועק ומשטה מבחוץ‪ .‬אמר להם‬
‫אכיש וכי יודעים אתם בי שחסר משוגעים אני‪...‬״)מדרש תהילים להא(‪ .‬סיומה‬
‫של השאלה הראשונה‪ ,‬״כי הבאתם את זה להשתגע עלי״‪ ,‬כופל לדבריו של‬
‫אכיש בפסוק הקודם אך תוך החמרה‪ ,‬כאילו הביאו העבדים את דוד במיוחד‬
‫כדי להפריע את שלוותו של המלך‪ ,‬והשווה למשמעות זו של מילת ״עלי״ את‬

                                ‫האמור בבראשית מח‪,‬ז‪ :‬״מתה עלי רחל״‪ ,‬לאסוני שלי‪.‬‬
‫המלך המסיים בשאלה ריטורית‪ ,‬בתחושת נצחון‪ ,‬מניח לטרפו‪ ,‬לגדול‬

                                                                          ‫שבאויביו‪ ,‬להימלט מידיו‪.‬‬
  ‫ניתוח הסיפור מעלה‪ ,‬כי מלך פלישתים הוא דמות נלעגת‪ .‬בתחילת הסיפור‬
‫הריהו פסיבי ועבדיו הם שצריכים להובילו בעדינות לקראת ההחלטה הנבונה‪.‬‬
‫דוד‪ ,‬הלובש דמות נלעגת‪ ,‬הוא הזוכה להערצת הקורא‪ .‬ברגע שהוא מבין כי‬
   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56   57