Page 54 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 54

‫ר ו ד ף ו נ ר ד ף ‪53‬‬

‫רעהו‪ ,‬לא נותרת לדוד ברירה אלא לברוח‪ :‬הוא מתעכב בבית הכוהן אחימלך‬
‫כדי להצטייד בלחם ובחרב‪ ,‬ומשם הוא יוצא אל מחוץ לגבולות הממלכה‪ ,‬אל‬
‫ארץ הפלישתים אויביו‪ ,‬שבהם כבר הפליא את מכותיו )יח‪,‬ל(‪ .‬דוד יוצא‬
‫לפלשת דווקא‪ ,‬מקום שבו לא תשיגנו יד המלך )וראה גם כז‪,‬ד(‪ ,‬משום שבבית‬
‫הכוהן הוא פוגש ב״דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול״)כא‪,‬ח( — רמז‬
‫מקדים למה שאיש זה עתיד לעולל‪ .‬דוד מבין היטב מה תהיינה תוצאות‬
‫המיפגש האומלל הזה‪ ,‬כפי שאכן עולה לאחר מעשה מדבריו לאביתר‪ :‬״ידעתי‬
‫ביום ההוא כי שם דואג האדומי כי הגד יגיד לשאול‪ .‬אנכי סבותי בכל נפש בית‬
‫אביך״)כב‪,‬כב(‪ .‬דואג האדומי נזכר איפוא קודם לסיפורנו‪ ,‬והוא שב ונזכר מיד‬
‫לאחריו‪ ,‬שעה שדוד נמצא כבר במקום מקלטו הבא‪ ,‬במצודה‪ ,‬בשעה שדואג‬

                                           ‫משמיד את בית הכהונה במצוות אדוניו שאול‪.‬‬
‫אפשר כי השקר ששיקר דוד לאחימלך בנוכחותו של דואג‪ ,‬היינו דבריו‬
‫שבשליחות שאול הוא הולך‪ ,‬מתוך ידיעה כי דואג יגלה את אוזן המלך על דבר‬
‫החסד שעשה עמו הכוהן‪ ,‬יש בו כדי להצדיק את השפלת דוד בחצר‬
‫הפלישתית‪ .‬מי ששיקר לכוהן ה‪ ,‬יאלץ לשוב ולשקר‪ ,‬ואף להשפיל את עצמו עד‬

                                          ‫עפר‪ ,‬כדי למלט את נפשו מיד המלך הפלישתי‪.‬‬
‫ניתן להצביע על התאמה בין מעשה אחימלך)שמ״א כא‪,‬א־י( לבין סיפורנו)פס‪,‬‬
‫יא־טז( בעובדה שבפני הכוהן מתייצב דוד בגפו‪ ,‬באין איש עמו)פס‪ ,‬ב־ג(‪ ,‬ובגפו‬
‫הוא אף מגיע אל חצר אכיש‪ .‬הופעתו שם ללא פמליה‪ ,‬ללא לוחמים‪ ,‬היא‬

                                   ‫שמאפשרת לו להציג עצמו כמשוגע ולא כאיש צבא‪.‬‬
‫המשכו של סיפורנו הוא בנוסחת הקישור ״וילך דוד משם )וימלט אל מערת‬
‫עדולם(״)כב‪,‬א(‪ ,‬נוסחה השבה וחוזרת גם לאחר שני פסוקים‪ :‬״וילך דוד משם‬
‫)מצפה מואב(״)בב‪,‬ג(‪ .‬במערת עדולם‪ ,‬תחנתו הראשונה של דוד לאחר צאתו‬
‫מגת‪ ,‬מצטרפים אליו בני משפחתו וכן ארבע מאות לוחמים‪ ,‬יסוד צבאו‪ .‬עם‬
‫צבא זה ישוב ויתייצב בפני אכיש כמסופר בפרק כז‪ .‬תחנתו השנייה של דוד‬
‫היא בחצרו של מלך מואב‪ .‬הפעם‪ ,‬בניגוד להופעותיו בפני אחימלך ואכיש‪ ,‬דוד‬
‫דובר אמת‪ .‬יתרה מזאת‪ :‬אם בעומדו מול הסכנה הפלישתית הוא מתעלם כליל‬
‫מאלוהים‪ ,‬הרי הפעם הוא מודה כי ה‪ ,‬יקבע את גורלו‪ :‬״יצא נא אבי ואמי‬
‫אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים״ )שם(‪ .‬הכרתו זו של דוד גוררת‬
‫בעקבותיה את דבר ה‪ ,‬בפי נביאו גד)פס‪ ,‬ה(‪ .‬להלן נטען‪ ,‬כי סביבתו הספרותית‬
‫של סיפורנו משווה אופי נבואי לתחפושתו של דוד‪ ,‬כלומר להופעתו כמשוגע‪.‬‬
‫אך בהזכירו את ה‪ ,‬באמת ובתמים לא יצטרך עוד דוד להתחפש לנביא; נביא‬

                                                      ‫אמת יבוא כעת ויורהו את אשר יעשה‪.‬‬

‫כבר הקשרו הקרוב של סיפורנו רומז בגלוי לזיקה שבינו לבין מעשה דוד וגלית‬
‫)פרק יז(‪ ,‬דבר המתבטא בדברי אחימלך המציע את חרב גלית לדוד‪ :‬״ויאמר‬
   49   50   51   52   53   54   55   56   57   58   59