Page 130 - GQ 12
P. 130
128ףרצו יהרא
תיאור מצומצם של מקצת ההיבטים של החפץ (או המושג) שאותו הוא מתאר,
ולכן לחפץ אחד יכולים להיות שמות רבים .לדעתו ,דווקא המרחק בין השם לבין
המושג שהוא מייצג מאפשר לשפה גמישות ומסייע לה להביע משמעות3.
הדיון הסופיסטי בסוגיה התרחב מדיון במעמדו של השם הבודד לדיון
במעמדה של השפה בכללותה .דמוקריטוס טען שהעובדה שלעצם אחד יש כמה
שמות (שמות נרדפים) מעידה על קשר אסימטרי בין השפה למציאות .פרודיקוס,
לעומתו ,טען שאין שמות נרדפים וכל שם מציין גוון שונה של משמעות.
דמוקריטוס נחשב תומך בדעה שהשפה נוצרה כחלק מן המנהג (נומוס) ,ואילו
פרודיקוס נחשב מייצג של הדעה שהשפה היא חלק מן הטבע ,אף שמעולם לא
אמר זאת במפורש4.
הדיון בשאלת מקור השפה עולה בהרחבה בדיאלוג 'קראטילון' של אפלטון,
והוא מציג שתי השקפות בשאלה זו .השקפה אחת מובאת בשם קראטילוס ,הוגה
סופיסטי שהיה אחד המורים של אפלטון .לפי השקפתו ,השפה היא תולדה של
הטבע (פיסיס) ,כלומר צרור ההגאים המרכיב את שמו של עצם מסוים איננו
מקרי ולהגאים האלה יש תכונות המרמזות על מהותו של העצם או המושג
שאותם הם מציינים .משום כך ,בשלב הראשון של היווצרות השפה ,כאשר אדם
אחד השתמש במילה מסוימת ,כל אדם אחר ששמע אותה הבין את כוונתו באופן
טבעי ,גם אם לא שמע את המילה קודם לכן .מתן שם לחפץ מחייב הכרה מעמיקה
של אופי החפץ ,ובמהלך הדיאלוג אומר קראטילוס שזוהי פעולה הדורשת מנותן
השם כוחות על אנושיים (כלומר ,הוא רומז כנראה שהשם ניתן בידי האלים) .לפי
ההשקפה האחרת ,שאותה מציג הרמוגנס ,השפה נוצרה בדרך של הסכמה הדדית,
בהשפעת המנהג (נומוס) .האנשים החליטו ביניהם באופן שרירותי שמילה מציינת
מושג מסוים בלי שיהיה קשר בין צרור ההגאים המרכיב את המילה לבין המושג
שאותו היא מציינת .סוקרטס מסכים באופן עקרוני עם עמדתו של קראטילוס אך
מנסה למתן אותה .הוא טוען שהשם אינו משקף במדויק את החפץ שהוא מייצג.
נראה שסוקרטס לא הסכים עם העמדה שלפיה השפה נוצרה בהסכמה,
משום שהיא הובילה להנחה שאין מציאות קבועה מעבר למה שקולטים החושים
A. Graeser, ‘On Language, Thought and Reality in Ancient Greek Philosophy’, Dialectica, 31 3
(1977), p. 365 4
5
C. de Jonge and J. Van Ophuijsen, ‘Greek Philosophers on Language’, A Companion to the Ancient
Greek Language, ed. E. Baker, Oxford 2010, pp. 488–499
W. Guthrie, The Sophists, Cambridge 1969, pp. 201–209
