Page 133 - GQ 12
P. 133

‫ הפשה תורצוויה לע סומלופב ינאסקרקלא בקעי לש עמדתו ‪131‬‬

     ‫מן המחצית השנייה של המאה העשירית‪ :‬פילוסוף אחד – אלפאראבי‪ ,‬תאולוג‬
                        ‫אחד – עבד אלג'באר‪ ,‬ושני בלשנים – אבן פארס ואבן ג'ני‪11.‬‬

     ‫אלפאראבי (תלמידו של מתא אבן יונס) טען שהשפה נקבעה בהסכמה‬
     ‫(אצטלאח) ולא באופן טבעי‪ ,‬שכן לכל עם שפה משלו‪ .‬אם השפה הייתה נוצרת‬
     ‫באופן טבעי היו כל בני האדם מדברים שפה אחת‪ 12.‬לדבריו‪ ,‬יש שני שלבים‬
     ‫בהיווצרות השפה‪ .‬בשלב הראשון השפה נוצרת באופן חופשי ואקראי כי בני אדם‬
     ‫מנסים לתקשר ביניהם‪ .‬אדם אחד משתמש בצרור הגאים כדי לציין חפץ מסוים‬
     ‫ואדם אחר לומד את הסימן ומשתמש בו‪ ,‬והשימוש בסימן מתפשט עד שהוא‬
     ‫נפוץ בקהילה כולה‪ .‬בשלב השני מופיע מעין מחוקק לשוני‪ ,‬המציע שמות לדברים‬
     ‫שעדיין אין להם שמות וקובע את כללי השפה‪ 13.‬אם השלב הראשון של יצירת‬
     ‫השפה אקראי לחלוטין‪ ,‬הרי השלב השני (ובעיקר כללי הדקדוק) מבוסס על כללים‬
     ‫קבועים‪ .‬רעיון זה ִאפשר לאלפאראבי לטעון שכללי הדקדוק (לפחות קצתם)‬
     ‫מבוססים על ההיגיון האריסטוטלי‪ .‬הדקדוק עוסק גם במשמעות שהמשפט מביע‬
     ‫ולא רק בצורה שבה מובע המשפט בשפה ספציפית‪ ,‬וכללים אלה משותפים‬
     ‫לכל השפות‪ 14.‬במאה העשירית לא היו השקפותיהם של הפילוסופים הערבים‬
     ‫מקובלות ביותר מחוץ לחוגם‪ ,‬כפי שאפשר ללמוד מן הוויכוח בין אלסיראפי‬

                                                                  ‫למתא אבן יונס‪.‬‬
     ‫עבד אלג'באר‪ ,‬התאולוג המעתזלי‪ ,‬טען שהשפה נוצרה בהסכמה ולא‬
     ‫בהתגלות אלוהית‪ .‬לדבריו‪ ,‬האל לא יכול היה למסור לאדם הראשון מסרים אם‬
     ‫אדם לא הכיר שום שפה‪ .‬איך האל דיבר אל האדם אם לא הייתה לו שפה‪,‬‬
     ‫תמה עבד אלג'באר‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא אומר שישנה אפשרות שהאל לימד את אדם‬
     ‫מילים מסוימות‪ ,‬לאחר שכבר הייתה לאדם שפה‪ .‬השפה הראשונה נקבעה אפוא‬
     ‫בהסכמה‪ ,‬אך לגבי השפות שנוצרו אחר כך אין לדעת – ייתכן שנוצרו בהסכמה‬

                                                ‫וייתכן שנוצרו בהתגלות אלוהית‪15.‬‬

      ‫‪ 	11‬שלושה מן המחברים האלה היו בני זמנו של קרקסאני אך צעירים ממנו‪ .‬עבד אלג'באר פעל בשלב‬
      ‫מאוחר יותר‪ .‬למרות זאת‪ ,‬יש חשיבות לדבריהם לשם הבנת דברי קרקסאני‪ ,‬מכיוון שהם מביאים את‬

                                            ‫הדיונים שהתנהלו בשאלת מקור השפה בזמנו של קרקסאני‪.‬‬
                       ‫‪ 	12‬אבו נצר אלפאראבי‪ ,‬שרח כתאב אריסטוטאליס פי אלעבארה'‪ ,‬בירות ‪ ,1960‬עמ' ‪.27‬‬

                                        ‫‪ 1	 3‬הנ"ל‪ ,‬כתאב אלחרוף‪ ,‬מהדורת מחסן מהדי‪ ,‬בירות ‪ ,1970‬עמ' ‪.137‬‬
      ‫‪J. Stern, ‘Maimonides on Language and the Science of Language’, Maimonides and the Sciences, 	14‬‬

                                                       ‫‪eds. R. Cohen and H. Levine, Dordrecht 2000, pp. 181–191‬‬

      ‫‪ 1	 5‬עבד אל־ג'באר‪ ,‬אלמגני פי אבואב אלתוחיד ואלעדל‪ ,‬מהדורת מ' אלכ'צ'ירי‪ ,‬קהיר ‪ ,1958‬ה‪ ,‬עמ'‬
                                                                                          ‫‪.170–166‬‬
   128   129   130   131   132   133   134   135   136   137   138