Page 137 - GQ 12
P. 137

‫ הפשה תורצוויה לע סומלופב ינאסקרקלא בקעי לש עמדתו ‪135‬‬

‫שהמילים נקבעו בידי מייסד השפה (ואצ'ע אללגה')‪ ,‬שהיה בן אדם‪ ,‬שכן לעצם‬
‫מסוים יש שם אחר בכל שפה ושפה‪ .‬רס"ג טען שמילים רבות נוצרו באופן אקראי‪,‬‬
‫וממילים אלה נגזרו מילים אחרות לפי כללים קבועים‪ .‬עמדה דומה מביעים כמה‬
‫מן המדקדקים הערבים‪ 25.‬גם הקראי ישועה בן יהודה‪ ,‬בן המאה האחת עשרה‪,‬‬

                          ‫אימץ את דעת המעתזלה שהשפה נוצרה בהסכמה‪26.‬‬
‫הוגים יהודים בתקופה מאוחרת יותר הביעו עמדות אחרות‪ .‬ר' יהודה הלוי‬
‫מזכיר אמנם את האפשרות שהשפות נוצרו בהסכמה‪ ,‬אך טוען שקשה להבין איך‬
‫אדם ממציא שפה (כוזרי א‪ ,‬נה)‪ .‬ובדברו על השפה העברית‪ ,‬הוא טוען שהאל‬
‫נתן אותה לאדם וחוה בדרך של התגלות (שם ב‪ ,‬סח)‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי ריה"ל‪ ,‬את‬
‫העברית (השפה הראשונה) נתן האל‪ ,‬ואילו השפות האחרות ייתכן שנוצרו בדרך‬
‫של הסכמה‪ 27.‬יש מסבירים את דעת ריה"ל‪ ,‬שאדם לא יכול להשליט את השפה‬
‫שיצר על הקהילה שבה הוא חי אם אין לו שפה שבאמצעותה הוא יכול לתקשר‬
‫עם בני הקהילה‪ .‬לפיכך לא ברור לריה"ל איך יכולה השפה להיווצר מלכתחילה‬
‫בדרך של הסכמה‪ .‬אפשר לדמיין את יצירת השפה רק במצב שבו יש בעולם אדם‬
‫אחד בלבד‪ ,‬או על ידי התגלות אלוהית‪ ,‬ושתי האפשרויות האלה מוכיחות את‬

                                           ‫אמיתות סיפור הבריאה המקראי‪28.‬‬
‫אברהם אבן עזרא‪ ,‬בספר ההגנה על רס"ג‪ ,‬טען שיכולת הדיבור היא מתנה‬
‫אלוהית‪ ,‬אך השפה עצמה אינה כזו‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא רואה בשפה יצירה אנושית‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬בפירושו לסיפור גן עדן הוא אומר שכל חיה קיבלה את השם הראוי לה‪.‬‬

                 ‫כלומר‪ ,‬לפי דעתו‪ ,‬יצירת השפה לא הייתה אקראית לחלוטין‪29.‬‬
‫הרמב"ם אומר במורה נבוכים ב‪ ,‬ל‪ ,‬שהשפות נוצרו בהסכמה ולא באופן טבעי‪.‬‬
‫במסגרת דיונו על התיאורים האנתרופומורפיים במקרא אומר רמב"ם שאלוהים‬
‫אינו מדבר‪ .‬בכל מקום במקרא שנאמר בו שאלוהים דיבר‪ ,‬הכוונה היא שהוא רצה‬
‫לעשות משהו‪ .‬אם כן‪ ,‬לדעתו אין לאלוהים שפה והוא אינו יכול להעניק לאדם‬

    ‫שפה‪ .‬נראה שהרמב"ם אימץ את גישתו של אלפאראבי בעניין יצירת השפה‪30.‬‬

‫א' דותן‪ ,‬אור ראשון בחכמת הלשון‪ :‬ספר צחות לשון העברים לרב סעדיה גאון‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬              ‫‪	25‬‬
                                                                                    ‫‪.103–96‬‬
                                                                                                        ‫‪2	 6‬‬
                                    ‫‪M. Schriener, Studien über Jeschu’a ben Jehuda, Berlin 1900, p. 74‬‬  ‫‪2	 7‬‬

‫‪W. Bacher, ‘The Views of Jehuda ha-Levi Concerning the Hebrew Language’, Hebraica, 8 (1982),‬‬

                                      ‫‪pp. 138–139‬‬

            ‫‪ 2	 8‬שטרן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)14‬עמ' ‪.192‬‬
‫‪ 	29‬סיאנז בדיליוס (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)23‬עמ' ‪.297–295‬‬

       ‫‪ 3	 0‬שטרן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)14‬עמ' ‪.177–176‬‬
   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142