Page 140 - GQ 12

‫‪ 138‬ףרצו יהרא‬

‫ישועדד מזכיר את הטיעון בדבר השמות הפרטיים העבריים בתנ"ך (שאותו מזכיר‬
‫גם קרקסאני)‪ ,‬אך אינו מנסה להפריכו כלל‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הוא מתאמץ להוכיח‬
‫שהעובדה שכתבי הקודש נכתבו עברית אינה מעידה על מעלתה של העברית אלא‬
‫על טיפשותם של בני ישראל דווקא‪ ,‬שלא היו מסוגלים ללמוד שפה חדשה‪ .‬יש‬
‫לציין שגם הטיעון השני שמביא קרקסאני‪ ,‬שפרקי השירה בתנ"ך מסודרים לפי‬
‫סדר האלף־בית‪ ,‬אינו נוגע בעצם לשאלה מה הייתה שפתו של אדם הראשון אלא‬
‫לשאלה מהי שפתם של כתבי הקודש‪ .‬נראה שהוויכוח על יוקרתן של השפות‬
‫התמקד בבירור שפתם של כתבי הקודש‪ ,‬כפי שאבן פארס טען ליתרונה של‬

‫הערבית משום שבה נכתב ה ֻקראן‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬גם בשלב זה עדיין הייתה חשיבות לקביעת השפה הראשונה במסגרת‬
‫הפולמוס בין תומכי העברית לתומכי הארמית‪ .‬הטיעון שהארמית הייתה שפתו‬
‫המקורית של אברהם מצא אוזן קשבת לא רק בין הנוצרים דוברי הסורית אלא‬
‫גם בין המוסלמים‪ ,‬כפי שאפשר ללמוד מדבריו של אבן חזם‪ ,‬המלומד המוסלמי‬
‫מספרד בן המאה האחת עשרה‪ .‬לפי אבן חזם‪ ,‬הערבית והארמית והעברית אינן‬
‫אלא שפה אחת‪ ,‬בגיוונים מסוימים‪ ,‬שנוצרו עקב מרחק גאוגרפי‪ .‬הערבית היא‬
‫כנראה שפתו של ישמעאל‪ ,‬העברית היא שפתו של יצחק והארמית שפתו של‬

‫אברהם‪ ,‬ומכאן שהארמית קדמה לעברית ולערבית‪35.‬‬

‫ ‪.‬העמדתו של קרקסאני על היווצרות השפה‬

‫לאחר שקבע את קדימותה של השפה העברית פונה קרקסאני לשאלת היווצרותה‬
‫של השפה‪36:‬‬

‫המקור הערבי תרגום‬
‫פלעל מתערץ' יתערץ' עלינא פי הד'א מתנגדינו יכולים לשאול אותנו בעניין‬
‫אלמעני פי בעץ' מא נד'הב אליה מן זה לגבי פרטים מסוימים של השיטה‬
‫את'באת אלנבוה' והו מד'הב לטיף שלנו על הוכחת קיום הנבואה‪ ,‬שהיא‬
‫כ'פי וד'לך אנה אחד מא נחתג' בה שיטה שהבנתה דורשת מחשבה עמוקה‬
‫לאת'באת אלנבוה' אמר אללגאת והו והיא אינה קלה להבנה‪ .‬אחד הטיעונים‬
‫אן כל מן יתכלם ויכ'אטב בלגה מה שלנו להוכחת קיום הנבואה הוא עניין‬
‫אי לגה' כאנת פאנה לם יג'וז אן יכון השפות‪ .‬כל מי שמדבר בשפה כלשהי‪,‬‬

‫‪ 35‬אבן חזם‪ ,‬אלאחכאם פי אצול אלאחכאם‪ ,‬מהדורת א' שאכר‪ ,‬בירות ‪ ,1980‬עמ' ‪.32‬‬
‫‪ 3 6‬קרקסאני‪ ,‬פירוש (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)31‬דפים ‪22‬ב–‪23‬ב‪.‬‬