Page 119 - gag 42

‫הרב קוק על החלום‪" :‬הגסות של החיים החברותיים‬
‫בהיותם שקועים רק ב ִצדם החומרי‪ ,‬נוטלת את אור‬
‫החלום מן העולם‪ ,‬את זוהר ההרחבה שלו‪ ,‬את עלייתו‬

‫העליונה מן המציאות הקודרת‪".‬‬

‫שהשתיקות ביניהן מלאות עוצמה‪ .‬מתבוננת בחלום‪ ,‬חיה את התמונות מחדש‪ ,‬פורשת‬
‫רשת של זיכרונות‪ ,‬תמונות נלכדות‪ ,‬אירועים נשזרים‪ ,‬מקשיבה לא‪-‬מקשיבה‬
‫לרחשיעומק‪ַ ,‬ל ֲא ֵפלֹות שמתחתם או בתוכם שומעים את רעש התהום‪ ,‬שומעת לא‬
‫שומעת אותו‪ .‬מנסה ללכוד פיסות מציאות ולהכניסן לחלום או לפרוש פרקי חיים‬
‫בעקבות החלום‪ ,‬בניסיון לפענח את החלום‪ .‬בסופו של דבר הספר הוא ביוגרפיה של‬
‫החלום – תולדות החלום עצמו‪ .‬החלום הוא ישות ְמ ַטלטלת בפני עצמה‪ ,‬המנכסת אליה‬

‫פיסות חלום שהן פיסות נפש‪ ,‬שהן פיסות חיים‪.‬‬

‫בתיאור החלום נשארים עם מועקה‪ .‬עלינו לעבור עוד דרך‪ .‬הלשון לא תבטא לעולם‬
‫את החד‪-‬פעמיות של החלום‪ ,‬השייכת רק לחולם‪ ,‬רק לאסתר‪ ,‬ואתה הקורא תצייר לך‬
‫את הנהר שתרצה‪ ,‬את עיר הנהר‪ ,‬עיר המעבורת‪ ,‬את ה ֵמ ֵעבר‪ ,‬מעבר לנהר‪ ,‬נהר‬
‫המעבורת‪ .‬זה דפדוף בחלום רב‪-‬קולי‪ ,‬סימפוניה חובקת חלום שהתרחב מעבר לנהר‬
‫המעבורת המתנגן לאורך הספר‪ ,‬בפרקים‪-‬פרקים המשמיעים ּו ְמ ַמ ְמשים את ניגונו‬
‫המתמשך של הזיכרון‪ .‬האם ללוות את הזיכרון פירושו להיחשף גם לריק‪ ,‬לאימה?‬
‫האם אסתר מתאמצת לא להישמט לשם? לא להציף‪ ,‬לא לגאות‪ ,‬לא להיסחף‪ ,‬האם‬
‫הכאב הגולמי לא יעלה? האם מרחב הנפש לא יפוענח? אין מעבר לשם? יש‪ .‬יש נתיב‬

‫ה ַמנ ּביע גאולה‪ ,‬יש פתח אל האם הקוסמית‪ ,‬אל השכינה‪.‬‬

‫הופעת השם מריה‪ֵ ,‬אם הגואל‪ ,‬בחלום מבקשת מאסתר שתהיה זמינה אל הדרך הנפתחת‬
‫לגאולה‪ .‬וכתיבת הדברים מחוללת תנועה לקראת‪ַ .‬מ ְש ַאת ֵלב זו אינה ִנרא ּות דוממת שאין לה‬
‫ֶמ ֶשך‪ .‬החלום מוביל אותנו אל מה שמושגים ומילים אינם יכולים להביע‪ ,‬אל האיני יודע‪.‬‬
‫האיני יודע אינו מסתיר את האור‪ ,‬לא סוגר אפשרויות‪ ,‬אלא בונה‪ ,‬מרחיב את הנאמר‪ ,‬מעמיק‬
‫אותו‪ .‬שאלה הנותרת ללא תשובה‪ ,‬חולם המעיז להישאר במרחב התמיהה יוצא נשכר‪ ,‬הוא‬
‫מתרחב‪ ,‬כתב התמיהה שאינו נותן לו מנוחה מרחיב ומעמיק אותו‪ַ .‬מראית ַע ִין מורה על מה‬
‫שהעין רואה וגם על משהו המסתיר פני שטח‪ ,‬נהפך ל ְפ ַני ו ִל ְפנים‪ .‬בכל הספרים של אסתר‬
‫שקראתי‪ ,‬ובספר הזה במיוחד‪ ,‬חשים איזה אי‪-‬שקט‪ .‬משהו עולה מהשתיקות‪ ,‬משהו רוחש‪ ,‬קול‬
‫ענות המשהו הלא‪-‬פתור‪ .‬הלחש הסמיך מתעקש להיות ְמ ַט ְל ֵטל‪ ,‬מטלטל את הידע והידוע‪,‬‬
‫מטלטל את רובדי העומק‪ .‬מבקש להעלות משם סחף‪ .‬יש אי‪-‬ודאות רבה באווירה הסופגת אל‬

‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪117 ‬‬