Page 124 - gag 42
P. 124
מזכיר לי את כתיבתה של אסתר ,וכבר אמרתי לה זאת פעם .זו אש שחורה על גבי
אש לבנה .הטקסט השחור בספר התורה ובכל ספר הוא האש השחורה והרווח בין
המילים והאותיות ,הלא-כתוב ,החוויה שמעבר לשפה ולמסר הנאמר במילים ,הוא
האש הלבנה הטעונה משמעות נסתרת שאינה נענית לשום פירוש והבהרה ,טקסט
פתוח שמשמעותו היא רחבה ואינסופית ונמצאת בתנועה אינסופית.
שתי המריות מלופפות זו בזו .פשר החלום מפנה להיטמעותן של שתי המריות זו בזו
ולהיטמעות שתיהן במריה הבתולה .מתמונת המריה שרואה הילדה קורנת אהבה
והיקסמות .התמונה של מריה אוצרת בתוכה את חסד הבשורה הנוצרית עם מסתורין
הגאולה" .בחדרה מעל המיטה הרחבה תלויה תמונתה של מריה הבתולה – תמונה
גדולה צבעונית במסגרת עץ יפה .היא הייתה זהובה ולבושה בכחול ,היינו חילונים,
אפילו מעט קומוניסטים ,לפחות הדוד ,ואת זה הסתירו .חגגו כמובן את מריה הקדושה
והלכו למיסת חצות או שרו חצות נוצרית לצד אשוח חג המולד בבית רחב הידיים.
היא אהבה להסתופף בכנסייה בצורת מערה שהייתה ואיננה .בפסגה ניצבה מריה
הבתולה "(שם ,עמ' " .)31כמו דרך כלל ,דיברה על הכול ועל לא-כלום ,ומעל לכול
על שתי המריות ,ובאי אחד היא ביקרה עם מארחיה בכנסייה .המארח שלה הצביע על
השרפרף כדי שתחליף כוח .היא לא נפלה בפח וסיפרה לו שכילדה הלכה לפעמים
למיסה .המארח הוכה בתדהמה .אז סיפרה לו על ילדותה ,על שמה ושם משפחתה
השאולים .גם על השיעורים ב ָקטכיזם ,שבהם קיבלה כל פעם תמונות קדושות
מעוטרות שאותן הציגה לראווה תחת עיניו המשועשעות של הדוד ועיניה המתפעלות
של הדודה ,הוריה המאמצים .תוך כדי סיפור היא נוכחת ששתי המשפחות – שלה
והמשפחה המאמצת – על כל המרחק ביניהן ,ניחנו באותו מבנה .הגברים נאבקו
ובאמצעותם הגיעה למריה א' ,ושתי הנשים שמרו כל אחת על מסורתה שלה – דתית
וקולינרית .וכך ,בלי שחיפשה ,בשעה שהאמינה שרוקנה את מוחה ,שבה ומצאה את
ִנ ְפ ָלאת – ַה ֲחלֹום ִנ ְפ ָלאֹות .)79 עמ' הכתב"(שם, על זה את שתעלה ַאא'ֲ.ה ָבהְית ָךא .ידעה מריה
ְּבעי ַני
שתי המריות הן אחת .מריה המתה הופכת לחיה .מתמזגת עם התמונות שהביאה אסתר
מהכנסייה ,עם מריה הבתולה .המריות אינן עוד מועדות להתפוגגות מהירה ְּכפיר ּור
למהות חלומית שהייתה ואיננה עוד .הן מלופפות זו בזו ,החלום מעורר געגוע ,זיכרון,
קול מוכר ,שער נפתח ,שער הגעגוע שער הכיסופים ,השער לעולמות עליונים .השער
לשכינה המכ ּו ָנה ַש ַער.
אני מבקשת להפוך את חלום המריות לאיגרת חלום שנשלחה ,לאיגרת חלום
שנקראה ,שאסתר חווה אותה ,שעדיין נקראת ,שאנחנו קוראים בה .אני מבקשת
לעלות על מרכבתה של הערגה ,הערגה אל הלא-מושג ,אל מה שמעבר ,לנסוק
למרחבי הערטילאיות המתקיימת כתנועה לקראת ַּבז ַמן ,כרצון להעפלה ,הטמון
ַבכמיהה ,למימוש צלילי הכמיהה האינסופית ,שהיא מצב קיומי שבו טבוע מצב של
חיפוש ,העפלה ,כמיהה שאין לה סוף ואין לה הרגעה.
גיליון ַּ 42גג 122