Page 120 - gag 42
P. 120
תוכה את האי-ודאי ,משהו שהוא רפאים .דבר-מה אינו נאמר ואינו נמחק ,הוא נוכח ,אבל היא
לא זוכרת אותו" .אדם שמאבד את הזיכרון ,הזיכרון קיים ,צריך רק לתפוש אותו"15.
***
המבט הגולמי הרווי כילדה נשלח אל ילדות רחוקה של ילדה המאזינה ,מקשיבה ויודעת
ידיעה עמוקה את שלא יוכל להיות מובע במילים .יודעת שתזכור ,כי הזיכרון מדמם .שוזרת
טלאי תמונות ,מכליבה אותן עם חוטי ילדות הכובשים את הנפש .התמונות המושטות אלינו
מביעות משאלהְ .ל ָמה – לפיסות הגנה? לפתרון? לחמלה? לאהבה? לרצון להסביר? להתנצל?
האם זה צער שאין לו שכחה ואין לו ניחומים? והאימה והפחד? האם הם רוחשים בקרקעית
הבאר המכוסה בברזנט ירוק? האם שומעים אנו את הצווחה? יש בחלום קרבה רבה לפעימה
האינטימית של הנפש ,קרבה לארוטיות של הגוף ,להקשר החושי-תשוקתי של התנסות ה ַחיה
והקרבה אליה .החתול ,החתולים ,החתול המנומר ,כלב הזאב ,החיֹות נותנות מבע לארוטיות
של הגוף .החלום נעשה אישוש של הפנימיות ,החלום מגלה את החושניות ,החלום הזה אינו
ִנרא ּות דוממת שאין לה משך .ה ִאם הכתיבה ממירה את חיי הגוף ותשוקותיו בכתיבה גרידא?
החלום מגלה את עוצמותיו החושיות של הגוף .אסתר כובלת את העוצמה הזאת
ומרסנת אותה כשהיא הופכת אותה ְל ִנרא ּות ,משכנת אותה במרחב של חידלון הזמן.
החלום אינו שוהה מחוץ לדינמיות של חיי הגוף ,ואנחנו מטיילים ַּב ִמר ָווח בין תום
החלום לבין של ּוחֹותיו הארוטיות .מציצים לניצני המתח הזה הלוטים בצעיף .כמה כוח
נובע מהעין הרחבה מאוד של ילדה-אישה שבעצם ילדותה כבר טיילה שם במצולות,
"בקיץ ,כשהכינה את שיעוריה בחוץ עם הכלבים ,החתולים והארנבות היא ,דיברה
אליהם כמו אל צמחי הגינה .כשסיימה נעמדה מול הבאר של השכן ודמיינה עצמה
במצולות בתוך מסדרון שבו חדרים נשפכו זה לתוך זה .לפעמים הציגה שאלות על
החיים התת-קרקעיים האלה (שם ,עמ' .)66
אסתר קרובה קרבה אינטימית אל רוגע הטבע ,אל הפסטורליות המענגת של חיי
הכפר ,אבל גם אל חשכת האימה .שלוות הכפר מופרעת על ידי הזר ,הבריחה ,הריצה,
ההסתתרות בתקופה רותחת ,ההסתרה שאינה אילמות .ה ִאם ההסתרה ,הבריחה
הגדולה ,נמשכת? הפרקים מתכנסים לפרקי חיים ובתוכם מהדהדת מוזיקת הזיכרון
והקורא יגלה את זיזי הנפש ,את ַמע ַקשי ָה של היא-אני ,של הכותבת ,של הילדה-
אישה ,אסתר .ואתה הקורא הופך למדובב שפתי נשמה .משהו ממשיך לדבר אליך
בסיפור שאינו נגמר ,משהו שמתחיל להראות עצמו בפניך ,נפתח לך צוהר.
בקוראנו את סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס אני חשים באש הרֹומצת בכפות רגלינו,
מלחכת את המפתן .אנו עומדים על הסף ,ואתה דורש מה למעלה ומה למטה ,מה היה ומה
עתיד להיות .תרצה – תציץ ,תיכנס ,תעשה לך קפיצת דרך .לא תרצה – אל תיכנס ,זה ָשם.
15ביוגרפיה זעירה לחלום ,עמ' .47ראו גם עמ' .98 ,59 ,55
גיליון ַּ 42גג 118 
