Page 39 - תאטרון 37
P. 39
עם הקהל ,שמנה לא יותר מחמישה-עשר צופים-משתתפים ,ייתקע בגרונם; העובדה שחאלד,
השחקן הפלסטיני ,נאלץ להתחבא תחת השולחן שעליו שוכבת "מדריכת" האירוע ,ניצולת
השואה זלמה ,שמייצגת מוזלמן ,כדימוי שהמחיש את עמדתו הנחותה של הפלסטיני
בהיררכיית-המודעות הישראלית ,בהשוואה לזכרונות השואה הדומיננטיים; או ייסוריו
הדומים של בנה של המדריכה ,שילדותו נשללה ממנו משום שנאלץ להפנים את הביוגרפיה,
הפרנויה והטרמינולוגיה הקורבנית של אימו.
סמדר יערון ,אם הייסורים ,בארבייט מאכט פריי
ה"הצגה" ,או מוטב לומר ,החוויה המשותפת ,מחולקת לשני חלקים מרכזיים .בתחילה ,קבוצת
הצופים הקטנה ,תחת פיקוחה של חיילת ,מובלת באוטובוס -באופן המרמז בבירור
לטרנספורטים הידועים לשמצה -למוזיאון השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות .שם פוגשת
הקבוצה את המדריכה שלה ,שמוליכה את הצופים בתוך המוזיאון ועורכת מעין "חידון
טריוויה שואה" שנועד לריענון הידע שלהם בנושא פשעי הנאצים .חרף העובדה שה"חידון"
הוא מגמתי -באופן זה ,לדוגמה ,רומזת המדריכה בדיסקרטיות לדימיון שבין הגטאות לבין
מחנות הפליטים הפלסטינים -האירוע כולו הוא "תמים" למדי .הצופים/ות מוצאים/ות
עצמם/ן במוזאון אותנטי ,והישות היחידה שהאותנטיות שלה מוטלת בספק ומעמידה בסימן
שאלה את האותנטיות של הקהל שלה כמבקרים במוזאון ,היא המדריכה .ניתן בנקל להבחין
בכך שמדריכה זו ,זלמה ,היא שחקנית צעירה המגלמת ניצולת שואה זקנה ,אישה בעלת
רגליים חבושות ,גוף מעוות ואיפור כבד ,לבושה בהידור מזרח-אירופי מיושן במכוון ,דוברת
גיליון 37 38
