Page 37 - תאטרון 37

‫דוברי‪-‬עברית )נורמן עיסא ומירה עווד(‪ ,‬תופעה פרדוקסלית למדי ונפוצה על הבמות‬
‫הישראליות‪.‬‬

‫השלב הרביעי‪ :‬שלב זה מתייחס לאפקט הפוסט‪-‬שואתי של השלכותיהן הפסיכולוגיות‪,‬‬
‫החברתיות והפוליטיות של הרדיפות על צאצאי הקרבנות‪ .‬ז'וזה ברונר )‪ (Brunner‬ונטלי‬
‫זיידה‪ ,‬בעקבות הבחנותיו של ויליאם ג‪ .‬נידרלנד )‪ ,(Niederland‬טוענים במבוא ל‪-‬‬

‫‪Holocaust und Trauma: Kritische Perspektiven zur Entstehung und‬‬
‫‪ ,Wirkung eines Paradigmas‬כי "היו אפילו דיבורים על רצח‪-‬נפשי שתוצאותיו עלולות‬
‫להיות מועברות גם לילדיהם של הקרבנות‪ 52".‬ומיק וולקן )‪ (Volkan‬עוסק בהרחבה במצוקה‬
‫זו של הדור השני‪ ,‬וטוען שהילד או הילדה סופג‪/‬ת את הטראומה התת‪-‬מודעת של ההורה‬
‫הניצול ומחויב‪/‬ת להתאבל ולהיות חשוף‪/‬ה לרגשות הרגרסיביים של ההשפלה וחוסר‪-‬‬
‫האונים‪ 53.‬מה שלא ברונר וזיידה ולא וולקן מביאים בחשבון‪ ,‬הינו השלב הבא‪ ,‬המשותף‬
‫לקרבנות ולצאצאיהם כאחד‪ ,‬של הטרנספורמציה האפשרית מקורבנות לתוקפנות ולנקמה‬
‫בגורם שלישי; או לחלופין‪ ,‬נצחונו האמנותי של הצאצא על מורשת הזיכרון הדכאנית שלו‪,‬‬
‫באמצעות הניכוס המקודד של שפתו האסתטית של המדכא המקורי )הגרמנים(‪ ,‬וההתכחשות‬

‫לה‪ ,‬כמו גם לזו של דור הקרבנות שהפכו מקרבנים‪.‬‬

‫אופן הצגה זה הינו טיפוסי לשלב האיקוני כפי שתואר לעיל‪ .‬שלב זה כולל מחזות כגון חמץ‪54‬‬
‫ושבעה‪ 55‬מאת שמואל הספרי‪ ,‬או הילד חולם‪ 56‬מאת חנוך לוין )שבו תשתית מחזה השואה‪,‬‬
‫התומכת את הלייטמוטיב של הקיום האנושי כסיוט מבעית שמקורו בחלום אבל התממשותו‬
‫במציאות‪ ,‬מעומתת באופן אוקסימורוני עם היופי הקוסם‪ ,‬המשכר ועוצר הנשימה מצד אחד‪,‬‬
‫והרוע האינהרנטי מצד שני של האסתטיקה הפאשיסטית והואגנרית של הבמאי לוין ומעצב‬

‫החלל רוני תורן(‪.‬‬

‫הפקת הדגל של שלב זה ושל תיאטרון השואה בישראל באופן כללי היתה ונותרה בזיכרון‬
‫הקיבוצי האירוע הפרפורמטיבי בן חמש השעות ארבייט מאכט פריי מטויטלנד אירופה‬

‫‪52 José Brunner and Nathalie Zajde, “Editorial,” Holocaust und Trauma: Kritische Perspektiven‬‬
‫‪zur Entstehung und Wirkung eines Paradigmas, Tel Aviver Jahrbuch für deutsche Geschichte Ser. 39‬‬
‫; ההדגשה שלי‪)Göttingen: Wallstein, 2011) 8.‬‬
‫‪53 Vamik Volkan, Bloodlines: From Ethnic Pride to Ethnic Terrorism (Boulder, CO.: Westview‬‬
‫(‪Press 1997.‬‬

‫‪ 54‬שמואל הספרי‪ ,‬חמץ )תל אביב‪ :‬תאטרון בית לסין‪ ,(1994 ,‬טקסט חזרות‪.‬‬
‫‪ 55‬שמואל הספרי‪ ,‬שבעה )תל אביב‪ :‬אור‪-‬עם‪.(2002 ,‬‬

‫‪ 56‬חנוך לוין‪" ,‬הילד חולם"‪ ,‬מלאכת החיים ואחרים‪ :‬מחזות ]‪) [4‬הקיבוץ המאוחד‪.(1991 ,‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪37‬‬ ‫‪ 36‬‬