Page 32 - תאטרון 37
P. 32
השואו והשואות
צעיר ערבי חף מפשע נרצח באופן סדיסטי ובלא-סיבה בידי שלושה חיילים ישראלים.
האנלוגיה המרומזת לנאצים מודגשת דרך שלילת כל מאפיין אינדיבידואלי מדמויות החיילים,
דרך הברוטליות הצינית שלהם ,כמו גם באמצעות הקסדות שהם חובשים וציודם הגדול ומטיל
המורא ,שמוחקים כל סממן אנושי והופכים אותם למכונות מלחמה המעלות על הדעת את
דמויות החיילים הגרוטסקיות באדם הוא אדם מאת ברכט ) .(1926במערכה השנייה זוג נשוי
טרי המתעלס על שפת-הים נרצח בדם קר בידי אביו של אותו צעיר ערבי ,שבמכוון "מזהה"
את החתן ,רק משום היותו יהודי ,עם אחד מרוצחי בנו )פעולה המרמזת ,עבור הצופה
הישראלי המובלע ,על הטבח השרירותי האנלוגי בכפר הצ'כי לידיצה ,כנקמה על ההתנקשות
בהיידריך( .האירוע המרכזי במערכה השלישית הוא לינץ' בכחנלי שמבוצע בפועל ערבי
המואשם בזדון וממניעים גזעניים טהורים באחריות לפעולת טרור .סצנה זו ,כפי שמוצגת בפני
הקהל הישראלי ,עשויה לרמז לפוגרום "ליל הבדולח" 9-10 -בנובמבר -1938ש"הוכשר"
כפעולת נקמה על רצח דיפלומט גרמני בפריז בידי היהודי הרשל גרינשפן.
אסטרטגיה רטורית אפקטיבית מזו ,המשמשת להמחשת הטיעון הפלסטיני ,היא גישת היפוך
הפרספקטיבה .גישה זו מופעלת על ידי אנשי-תיאטרון פלסטינים המעמתים את הצופים
המובלעים הישראלים עם דימויים מגמתיים ,מוקצנים ולעתים קרובות מעוותים ,של
שיטותיהם הפאשיסטיות ,כפי שנראות דרך נקודת מבטו של האויב ,ומאלצים אותם לתמוך
בנרטיבים ובזכרונות המוטים של יריביהם .זו ,לדוגמה ,מהותה של המונודרמה פסאתין מאת
ראידה אדון )פסטיבל עכו ,(2001 ,שבאמצעות שמלות ריקות של נשים ערביות מתארת את
סיפור הגירוש מהכפר הפלסטיני ליפתא ,הצגה שבמהלכה ,בסגנון פוסט-קולוניאליסטי43,
מתרגמים המשתתפים הערבים את המתרחש לעברית ולוחשים את הטקסט באוזנו של כל
צופה וכך ,באופן אירוני ,משתמשים בפעולות דיבור בכדי לנשל את הקהל הישראלי
מההגמוניה התרבותית המטונימית שלו ,ומסבים אותו ל"אחר" בארצו שלו .טקטיקות שונות
לניכור הצופה ,דרך ביסוס יחסי קרבה לא נוחים עם השחקנית הערבייה ,ניתן למצוא בהצגה
שינתיאן מאת איאד אלחאג' )תיאטרון אל-לאז בפסטיבל עכו ,(2002 ,המגוללת ,בסגנון
"תיאטרון סיפור" ,את זכרונותיה של אשה זקנה מכפר יסיף .המונודרמה בטווח יריקה מאת
טאהר נג'יב )פסטיבל תיאטרונטו (2006 ,מציגה את תלאותיו האוטוביוגרפיות של שחקן
פלסטיני ,ח'ליפה נאטור ,הקרוע בין זהויותיו המפוצלות כישראלי המתרועע עם יהודים ועומד
בקשרים עימם ,וכערבי ,המתויג כ"אחר" והמודר -בדומה ליהודי הנצחי ולפליטים היהודים,
נוסעיה של "ספינת השוטים" - 44לא רק מארץ מולדתו כי אם מכל מקום אחר בו ביקש מקלט
והגדרה עצמית .ב"-אלגוריה הסביבתית" הטווס מסילוואן )הצגה שבוצעה בדירה פרטית
ערבית במסגרת פסטיבל עכו ,(2012 ,דורבנו הצופים הישראלים לצדד במחאה של דיירי בניין
43ראו:
Rustom Bharucha, "Phantoms of the Other: Fragments of the Communal Unconscious", The Politics of
Cultural Practice: Thinking through Theatre in an Age of Globalization (Oxford: Oxford University Press,
2001) 129-134.
44על ספינת הפליטים נאסרה העגינה במספר נמלים ,ולבסוף היא חזרה להמבורג וכל נוסעיה הושמדו במחנות ריכוז.
גיליון 31 37
