Page 27 - תאטרון 37
P. 27

‫הישראלי בגדה המערבית ורצועת עזה‪ 31",‬כפי מציינת אברמסון‪ ,‬לבין ההכרה בכך שמשום‬
‫ש"המחזאים ממקמים את השואה בתוך קונטקסט פוליטי קל לזיהוי ואוניברסלי"‪ ,‬ההשוואה‬

                                      ‫הופכת "סמל לטוטליטריזם בכל מקום" )שם‪ ,‬עמ' ‪.(173‬‬

‫תסמונת הקרבנות שהופכים מקרבנים ‪ -‬בייחוד במדינה הנתונה תחת איום קיומי ‪ -‬הופכת‬
‫אפילו אויב פוטנציאלי בלתי מזיק למי שאוצר "כוונות זדון שלא ניתן לגבור עליהן"‪ 32,‬כפי‬
‫שטוען אליאס קנטי‪ .‬באופן זה‪ ,‬הופכת התסמונת למעגל סגור של קרבנות המדכאים קרבנות‪,‬‬
‫המשיבים גמול דומה‪ ,‬משום שהדבר מעוגן בעומק תסביך השואה הפנומנולוגי הנצחי של‬
‫הישראלים ובנכבה הפלסטינית כאחד‪ .‬דבר זה בא לידי ביטוי‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬עוד בטענה‬

                                                                                       ‫שהפנה‬

                                   ‫את ואני והמלחמה הבאה מאת חנוך לוין‪ .‬שני משמאל‪ :‬גד קינר‪.‬‬

‫בן גוריון לנשיא קנדי בשנות ה‪ 60-‬המוקדמות‪ ,‬מספר שנים לפני כיבוש הגדה המערבית ועזה‬
‫במלחמת ששת הימים‪ ,‬לפיה מצרים‪ ,‬סוריה ועיראק מתכננות "שואה שנייה"‪ ,‬טענה אשר‬
‫נועדה להצדיק את הקמתו של כור ישראלי לייצור נשק גרעיני‪ 33.‬עם זאת‪ ,‬נקודת המבט‬
‫הישראלית מסרבת להכיר בהשוואה זו בין קרבנות‪ ,‬שכן אם‪ ,‬כפי שטוענת נטלי זיידה‬
‫)‪ (Zajde‬מהזווית של תאוריית הטראומה‪ ,‬ניצולי השואה הפכו פרדיגמה אוניברסלית‬
‫לקרבניות‪ 34 ,‬אזי ניתן יהיה לטעון שלגבי הקרבנות וצאצאיהם‪ ,‬בהשוואה לארכיטיפים‬

‫‪31 Abramson, 172.‬‬                                                    ‫‪ 26‬‬
‫‪32 Elias Canetti, Masse und Macht, Frankfurt a. M. 2006, pp. 22-3 .‬‬
‫‪33 Young, 202.‬‬
‫‪34 Zajde, 19.‬‬

                                     ‫‪ ‬גיליון ‪37‬‬
   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32