Page 25 - תאטרון 37
P. 25
ידי מיקה ,נשלל ומושמץ על ידי חברי הקיבוץ ,כך -ואף למעלה מזאת -מושמצים הפלסטינים
על ידי המחזאי באופן תת-מודע .אף על פי שהעלילה מתרחשת ב ,1946-ואורי נופל במהלך
פעולת גרילה כנגד שליטי המנדט הבריטי ,המחזה נכתב רק זמן קצר לפני מלחמת העצמאות,
,1948והצגת הבכורה נערכה ימים ספורים לאחר הכרזת עצמאות מדינת ישראל ,במאי של
אותה שנה -דהיינו ,כאשר היה ברור שהבריטים עוזבים וכאשר העימות עם הצבאות הערביים
והפלסטינים כבר החל .אף על פי כן ,אין במחזה ולו רמז דק לכך שהאחרונים מהווים גורם
שיש לקחתו בחשבון ,לא כאויבים האמיתיים ולא כבעיה דמוגרפית עתידית ,לא כל שכן
כדילמה הומניטרית ואתית.
ההתכחשות לשואה כמהווה עדות למנטליות גלותית חלשה ,כמו גם שלילת האויב הערבי )הן
פלסטינים והן מדינות ערביות עוינות( מגיעות לשיאן במחזהו של אהרן מגד חנה סנש26.
במחזה ,שהצגת הבכורה שלו נערכה בתיאטרון הלאומי הבימה ב ,1958-לרגל חגיגות העשור
למדינה ,בחר מגד במכוון להציג אייקון נשי וסימבול לאומי הרואי כגילום סמלי אומניפוטנטי
ל"אני מאמין" של ה"יהודי הישראלי החדש" ,המתריס כנגד כל הנסיבות הכובלות ומתגבר
עליהן.
חנה סנש הייתה אינטלקטואלית יהודייה-הונגריה ,שחרף סיכוייה המבטיחים לקריירה
אקדמית וספרותית מזהירה ,היגרה לפלסטינה והשתקעה בכפר-דייגים ,ואז התנדבה לצנוח
לתוך הונגריה הכבושה על-ידי הנאצים במטרה להציל יהודים .היא נתפסה ,נכלאה ,עונתה
קשות ,הועמדה למשפט מבוים והוצאה להורג .בהשראת ז'אן דארק מאת ג'ורג' ברנרד שאו,
היצירה ,המשובצת באנלוגיות ויזואליות ומילוליות בין סבלה של חנה לבין זה של ישו .בין
היתר :הסוהר הזקן ,האגרייקוס יאנוש ,משווה אותה לישו המשיח ,ומייחס את גבורתה
ל"אדמה הטובה שמגדלת אנשים כאלה) ".שם ,עמ' (47הפרידה הדמיונית של חנה המתה
מאימה מעוצבת בהוראות הבמה החזותיות והמוזיקליות כעלייה השמימה עם סיכוי לביאה
שנייה )שם ,עמ' ,(88בנויה כמחזה פסיון מרטירולוגי שנועד לקדש את הדת החילונית
החדשה ,הסוציאליסטית-ציונית .הטופוגרפיה של הבמה מגויסת לטובת מימוש נקודה זו:
בעוד שברקע הבלתי נראה" ,מאחורי הקלעים" כביכול ,מדווח על גירושם של היהודים
החלשים והכנועים להשמדתם ,בקדמת הבמה אנו שומעים את חנה הופכת את חבריה לכלא
לציונים ואף מדביקה את הקצין הגרמני" ,חיית-האדם" ,באמונתה )שם עמ' .(58המסקנה
המרומזת שהצופה המובלע ,שעודנו מחויב אידיאולוגית ,מוכוון להסיק היא ברורה :מאחר
שהמחזה הינו דרמה מגמתית ,שנועדה להחדיר בדור הצעיר את רוחה של חנה ,אזי זה אך
"הגיוני" ,על פי הקטגוריות הנאיביות והלא-מציאותיות של מוסכמת המציאות של שנות ה-
,50שאם בכוחה של "סופרו ּו ֶמן" זו להביס את השד השטני ,קצין נאצי ,באמצעות הרטוריקה
הנלהבת שלה בלבד ,הרי שאין כל ספק שבעלי בריתה הטבעיים של חנה ,החיילים הישראלים
של שנת ,1958עם כוחם המוכח של מסירותם ושל נשקם ,מסוגלים לגבור על הערבים
ה"נחותים" ,תלמידיהם כביכול של הנאצים ,המאוזכרים במרומז במחזה.
26אהרן מגד ,חנה סנש )תל אביב :אור-עם.(1989 ,
גיליון 37 24
