Page 26 - תאטרון 37
P. 26

‫השואו והשואות‬

‫מחזהו של נתן שחם הם יגיעו מחר )‪ (1950‬ייצג שלב קיצוני עוד יותר של שלילת הפלסטינים‪,‬‬
‫וזאת ביצירה שאינה עוסקת בשואה ואף על פי כן מחילה על הערבים המקומיים את‬
‫הטרמינולוגיה והגישה שייחדו הנאצים ליהודים‪ ,‬כמו גם את התוויות שוללות‪-‬האנושיות‬
‫שמיוחסות לניצולים על‪-‬ידי האוכלוסייה היהודית בפלסטינה של טרום‪-‬המדינה‪ ,‬ובמדינת‬
‫ישראל הצעירה העצמאית‪ ,‬אבל הסובלת מטראומה פסיכולוגית‪ .‬בניגוד למחזות הקודמים‪,‬‬
‫יצירה זו מממשת במפורש את רעיון ה"נוכחים‪-‬נפקדים"‪ ,‬משום שסוכניהם הם שני שבויי‬
‫מלחמה ערבים שנפלו בשבי במלחמת העצמאות בידי מחלקה שבמהלך קרב נלכדה בתוך‬
‫בניין נטוש מוקף מוקשים בלא האמצעים הטכניים לגלותם‪ ,‬פרט לשימוש בשפני‪-‬נסיונות‬
‫אנושיים למען הצלת שאר הלוחמים‪ .‬המחזה‪ ,‬כפי שציין בן‪-‬עמי פיינגולד‪ ,‬הוא יוצא‪-‬דופן‬
‫בקרב מחזות המלחמה של התקופה‪ ,‬מאחר שהוא מעורר שורה של שאלות מוסריות לגבי‬
‫"אדם במלחמה‪ ,‬על יחסים בין לוחמים ומפקדים ובין צבא לאויב‪ 27".‬עם זאת‪ ,‬למרבה‬
‫האירוניה‪ ,‬האסירים הפלסטינים מהווים עניין שולי וזניח לחלוטין בדרמה‪ .‬הם מתוארים‬
‫בהוראות הבימוי במונחים הנושאים קונוטציות אנטישמיות‪ ,‬כגון "זקן מכוער‪/‬יצור בזוי"‪28‬‬
‫)אוריין ‪ - (35‬ביחס לשבוי המבוגר יותר‪ ,‬המשפיל עצמו על‪-‬ידי התרפסות והתבטלות בפני‬
‫האדונים היהודים‪ ,‬באופן המעלה על הדעת את תיאוריו הסטראוטיפיים של ה"דר שטירמר"‬
‫את השפלתו העצמית של תת‪-‬האדם היהודי הנתעב בפני העל‪-‬אדם הארי‪ ,‬ו"פרא אדם‪/‬פרא‬
‫אציל" )אוריין ‪ – (35‬על מנת לתאר את הצעיר‪ .‬שניהם מנוצלים כגלאי‪-‬מוקשים אנונימיים‪,‬‬
‫נטולי זהות ומחופצנים לחלוטין‪ .‬עבור המפקדים הם אך ורק "טינופת ולא בני אדם" )אוריין‬
‫‪ ,(36‬והויכוח המתנהל ביניהם לא נסוב סביב השאלה האם לחסל )מילה נרדפת ל‪-‬‬
‫‪ vernichten‬בעגה הגרמנית נאצית( את האסירים‪ ,‬אלא באיזו שיטה יש לנקוט‪ .‬אוצר המלים‬
‫של אחד ה"אדונים העליונים" מזכיר במפורש את השפה ואת שיטות העינוי האופייניות‬
‫למחנות הריכוז‪" :‬אתה לא פשוט מחסל שני ערבושים" ]כינוי מבזה ומבטל זה לערבים‪ ,‬שרווח‬
‫במלחמת העצמאות ובעשורים הראשונים למדינה‪ ,‬נגזר מהמילה "עכברושים" – הדימוי‬
‫החזותי ליהודים בסרטי התעמולה הנאציים[ "נריץ אותם קצת ‪...‬עד שימצאו את המוקשים‬
‫שלנו‪ 29".‬כפי שמציין דן אוריין‪" :‬הדה‪-‬הומניזציה של הערבי לא עוררה אצל המבקרים‬

                                      ‫התנגדות מפורשת‪ 30".‬ואכן‪ ,‬איש לא מחה כנגד נבלה זו‪.‬‬

‫השלב השני‪ :‬השלב האנלוגי‪ ,‬המתייחס למחזות משנות ה‪ 60-‬המבליטים את המכנה המשותף‬
‫שבין קרבנות השואה לבין האידיאל המנופץ של היהודי החדש‪ ,‬נע בהתאם לנקודת המבט‬
‫שלנו לגבי האנאלוגיה‪ ,‬בין "פאשיזם‪ ,‬הקשור בעיקר לאידיאולוגיה הנאצית‪ ,‬לבין הכיבוש‬

‫‪25‬‬  ‫‪ 27‬בן‪-‬עמי פיינגולד‪ ,‬תש"ח בתיאטרון )תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.61 ,(2001 ,‬‬

                                                                                                                           ‫‪28‬‬

                                                                       ‫‪ 29‬שם‪.‬‬
                                                                 ‫‪ 30‬אוריין‪.36 ,‬‬

     ‫גיליון ‪ 37‬‬
   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31