Page 30 - תאטרון 37

‫השואו והשואות‬

‫הקיבוצית‪ .‬שלוש מה"תמונות" המוקדמות )דהיינו‪ ,‬מעמדים קצרים יותר מאשר סצנות(‬
‫מאזכרות‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬את התצלום האיקוני של הילד מגטו ורשה שמרים את ידיו אל מול רובי‬

‫האס‪-‬אס המאיימים עליו‪:‬‬

‫יש לי מעיל אפור‪ .‬יש לי עיניים שחורות ועגולות‪ .‬יש לי כובע קסקט‪ .‬אני מרים‬
‫ידיים‪ .‬אני הילד שמרים ידיים בתמונה‪38.‬‬

‫התמונה הבאה )מספר ‪ (8‬מייעצת לילד לעשות את ה"טריק" הבלתי‪-‬אפשרי‪ ,‬המוצדק מבחינה‬
‫מוסרית ובד בבד המפוקפק‪ ,‬של החלפת תפקידים עם ה"מפלצות היורות"‪:‬‬

‫מה תעשה‪ ,‬ילד‪ ,‬עם מעיל אפור‪,‬‬
‫מה תעשה‪ ,‬ילד‪ ,‬עם כובע קסקט‪,‬‬

‫כשאתה מרים ידיים‬
‫מול מפלצות יורים?‬

‫צא מן התמונה‪,‬‬
‫צא מן התמונה!‬
‫עשה תרגיל‪ ,‬ברח‪ ,‬שלוף!‬
‫התגלגל מן התמונה ואיים‬
‫על כולם‪ 39 ,‬שלא ימצאו אותך יותר‬
‫בתוך התמונה‪.‬‬
‫במחזהו של שמואל הספרי‪ ,‬קידוש )‪ ,(1985‬השנאה ההדדית של הפרטיזנים‪-‬לשעבר אריה‬
‫ופנינה שילוני נגזרה מסירובו הסמלי של אריה להשתמש ברובה גרמני שמצא ביערות‪ ,‬מתוך‬
‫פחד מפני מה שעלול לקרות לשיעור הקומה המוסרי של היהודים מרגע שיאחזו בידיהם‬
‫ברובים‪ .‬סירוב זה מוביל את הזוג למצב של דו‪-‬קיום באלם מוחלט‪ ,‬המבטל את עצמו‪ ,‬ומייצג‬
‫את החברה הישראלית שלאחר מלחמת ששת הימים‪ ,‬השסועה בין הימין שיכור‪-‬הכוח לבין‬
‫השמאל הפציפיסטי‪ .‬כאשר קרבן איבתם של בני הזוג‪ ,‬הבן החייל יוסי‪ ,‬מבקר את אימו‬
‫שעודנה נשואה באופן רשמי אבל מבחינה פסיכולוגית ופיזית כבר פרודה‪ ,‬הוא מעיר הערה‬
‫לגבי ה"נאציפיקציה העצמית" של הוריו‪" :‬מעניין‪ ,‬את יודעת‪ ,‬מה הצליח לעשות לכם‪ ,‬את מה‬
‫שהגרמנים והפולנים והאוקראינים‪ ,‬לא הצליחו"‪ .‬פנינה‪ ,‬חסידה נלהבת של פוליטיקת עין‪-‬‬
‫תחת‪-‬עין בוטה‪" ,‬משיבה" בסגנון דיאלוג החרשים‪ ,‬האופייני למחזה זה‪ ,‬ובעיוורונה הטראגי‪,‬‬
‫"יוסי… הרובה הזה כבר ירה פעם?"‪ - 40‬וכך משרטטת אנלוגיה מרומזת בין רובה ה‪-‬אס‪-‬אס‬
‫ה"בלתי מוסרי" לבין רובהו הצבאי של יוסי‪ ,‬שעשוי לשמש כנגד האויבים הערבים‪.‬‬

‫‪29‬‬ ‫‪ 38‬דני הורוביץ‪ ,‬צ'רלי קאצ'רלי )תל אביב‪ :‬אור‪-‬עם‪.42 ,(1992 ,‬‬
‫‪ ,43 39‬הדגשה שלי‪.‬‬

‫‪ 40‬שמואל הספרי‪ ,‬קידוש )תל אביב‪ :‬אור‪-‬עם‪.60 ,(1990 ,‬‬

‫גיליון ‪ 37‬‬